מעשה בחתונה פולנית

החתונה של הנכד של נינה היתה בלבטישה.
בלבטישה באידיש זה אלגנטית , יפה,
כן ככה אמרה אטקה. חברה של אמא שלי.
חתונה חצי חצי.
מצד החתן אשכנזים.
מצד הכלה ספרדים, אבל לא ממש ,ספרדים טובים משפחה טובה
מלומדים.
זה השלב שאנחנו מצטרפות לחתונות של הנכדים של.....
כמעט כולן הם ללא בעל , אז אין מי שיקח אותם וככה אנחנו עושים
תורנות
של הדור השני.
בחתונה של נינה זה היה התור שלי.
האוטו של היה עמוס בורשות.
חוץ מריפצ'ה שהיא ליטווקית.(פעם היתה עושה עוגות טובות היום גם
זה לא..) ליטווק זה בערך ההבדל בין דמשק לחלב.
המיגרנה היגיע מהר מאוד קצת לפני הרמזור השני.
הריח גמר אותי.
אפילו הבגדים שלי הריחו בנינה ריצי וקורג' של שנות השישים
שעדין נישאר לשרקה כי לבעל שלה היה פעם חנות תמרוקים והם מכרו
במשקל את הקורג'.
הוא מת נבך לפני 24 שנים לא לפני שהשאיר בקבוק של בושם קורז'
במשקל .
יש משהו בשפה האידיש שאין בשום שפה ואני דוברת שפות.
אבל יש ניגון שהוא ניגון שאי אפשר לחקות אותו באף שפה. בקיצור
באותו ערב....
4 פניות(גברות בפולנית) היו באוטו. האידיש היתה השפה השולטת,
אפילו שהן כמעט 60 שנה בארץ.
כל אחד סיפרה על לאהל"ה, רבקה"לה, חוה"לה,אסתרקה, משה"לה,
יוסל"ה
2 לכל פנייה.
אחת יותר מוצלחת מהשניה. הגולדנה קינדלך. (ילדי זהב) כמו
נשמה.....אצלהם.....
אין שם ללא ל"ה בעיקר שמדובר בילדים של....
סורצ'ה הגיע לחתונה בחליפית טרלין, עם נעלים אלגנטיות  באותו
הצבע.
נינה אמרה לפולה שהיא יודעת שהיא קנתה אותם בנווה שאנן, למרות
שסורצ'ה סיפרה שהיא הלכה עם רבק"לה והיא הכריחה אותה לקנות
אותם בקניון והם עלו לה הסך גלט.(הרבה כסף)
פולה קרצה לנינה ונינה החזירה לה קריצה ואחר כך סיפרו לריפצ'ה
שסורצ'ה אמרה שהיא קנתה אותם בקניון.
הרבה צחוקים היו שם.
נכנסנו לחתונה הבלבטישית, שם פגשנו את  שאר החברה  שהם עם
בעלים. (עוד לא מתו) לא הרבה היו כאלה.
דבר נדיר בקהילה הפולנית אבל יש גברים שמגיעים עד כמעט 80.
אוי כמה הם היו יפים פעם.
אני הגעתי מחייכת ושאלתי את כולם מה שלומכם אפילו נתתי נשיקות
לכולם. כי תודרכתי יומיים לפני החתונה. פולה וברל"ה כל כך שמחו
לראות אותי ולא הפסיקו לצעוק בקולי קולות כמה גדלתי והם ממש
המומים איזה גרוייסה.(אני מחתנת בן בעוד חודש)
וגם הוא לא כל כך צעיר....
ואחר כך הגיע גניה חיבקה אותי ואמרה לי שמאוד גדלתי ואני נראת
טפו טפו טפו   וגם שאלה אותי אם אני בהריון?
וברהל"ה שאל אותי אם אני רוצה ללכת לאכול כי הוא מאוד אוהב
ללכת עם צעירות ולא עם זקנות והתפוצץ מצחוק תוך כדי שהוא אומר
לי,, מה אני צריך את הזקנה הזאת קחחחחחחח... זה צחוק שמתחיל
בק' ונגמר בחחחחחחחח.
ישבנו כולם סביב השולחן, נינה הושיבה אותנו ביחד, רק רבקה
ומונייק ישבו בנפרד, כי סורצ'ה לא מדברת עם רבקה, ומונייק לא
מדבר כבר 5 שנים עם ריפצ'ה, לפני חמש שנים הם רבו בקלפים, כמעט
הלכו מכות, ריפצ'ה אמרה שהם משחקים על 25 אגורות ומונייק רצה
30 אגורות וגיבלט איזה ריב היה שם.
עד היום הם לא מדברים, אפילו שהתור אצל אחד מהם הם הולכים
אליהם אבל לא מדברים.
באמצע השולחן היה סידור פרחים שכל ורשה זממה עליו, אמא שלי
אמרה לי שאולי כדאי שאני יקח את זה כי לא יהיה להם נעים ממני
ואז אתן לה את זה.
תרגיל מספר 10.
רעיון גדול.
כל הערב הייתי עסוקה באיזה עיתוי אני אתנפל על הסידור שאמא
תהיה מאושרת.
באותו ערב גם לא כאב לא כלום, הבשר היה קצת קשה, האורז לא
משהו, אבל בסך הכל בשביל מה שהם שילמו זה בכלל לא רע.
בשבוע הבא יש לריפצ'ה יום הולדת 75 אבל פולה יודעת שהיא בת 77
אם לא יותר.
לאמא שלי יש חשבון ארוך עם  גניה כי היא אמרה שהם תיאמו עמדות
כמה לשים במעטפה והחליטו על  250 שקל ובחתונה גניה אמרה  ששמה
300 שקל, והיא עשתה לה דווקא. זיינו (שופ אצלהם..)  היא שאלה
מראש כמה ושמה כמה שהיא רצתה בסוף.

תמיד היא עושה לי דווקא.
קנאית כזאת.
מכשייפה.
מקנאה מאז שאנחנו בנות 20, עוד באירופה  תמיד היתה קנאית. גניה
הגיעה עם אותה שמלה שהלכה לחתונה של הבת של פולה, ויש לה גלט
כמו זבל. קמצנית כניינה הורן.
יש לה המון כסף גם מהשילומים, היא אמרה שכואב לה הגב, ובכלל לא
כואב לה תראי איך היא רוקדת. היא קיבלה 22 אחוזים רק על הגב
היא מקבלת פנסיה הרבה יותר ממני ולי באמת כואב הגב.
ויש לה עוד פנסיה ממוטל עוד שעבד במפעל הארגז. והיא מקבלת קצבת
שארים יחד יש לה כמעט 7500 שקל ותראי איזה שמלה היא הולכת,
מהחתונה של הנכדה של פולה.
כבר מזמן לא מודרנית.
אני הייתי המומה באמת איך אפשר ללכת עם אותה שמלה ל- 2 חתונות
של פולנים.
חלק מהחשבון עם  גניה, היה שנסעתי  עם אמא שלי  לפולניה לטיול
שורשים, התברר שהעיר של גניה הרבה יותר רחוקה מורשה, היא אומרת
כל השנים שהיא מורשה.
שתתבייש לה. היא חושבת את עצמה כל השנים ראיתי שהמנטליות שלה
לא מורשה. עכשיו אני יודעת שהיא הגיעה מקליינה שטייטל (עיירה
קטנה)  כמעט יותר מחצי שעה לקח לנו להגיע לעיירה, כי פולה
ביקשה שנבדוק אם הבית שלה עוד קיים.

אנחנו הגענו לעיירה של אמא שלי פרמפול, מקום שאפילו הפולנים לא
יודעים איפה זה. ביקרנו שם אצל קלימקה שהשרותים שלה בחוץ, אני
הלכתי לעשות שם פיפי וכמעט התעלפתי כי חשבתי שעוד שניה אני
נופלת לבור, ואף אחד לא ימצא אותי בחרא הפולני.
אבל שהגענו לעיירה של אבא שלי, אי יה יה יה יה ,אמא לא הפסיקה
להגיד  "אני ידעתי שהיא הרבה פחות מפותחת משלנו תראי תראי, היא
באמת צדקה  השרותים של האנשים שביקרנו אצלהם היו ב- 7 מטר יותר
רחוקים מהבית ומהבית של קלימקה רק 3 מטר.
העיקר אבא שלך תמיד התווכח. "קיק(תראי) איך נראה העיירה" .
ידעתי ידעתי.
תודה לאל שאלוהים נתן לי את הכוח לראות את זה במו עיני.
תמיד היתה לי הרגשה כזאת ששלו הרבה הרבה פחות מודרנית.

בקיצור בשבוע הבא אצל סורצה ביום ההולדת. (אני חייבת לקנות לי
משהו ללבוש......