אני כותבת לך מתוך כאב.
כותבת כי אולי הגיע הזמן שתדע כמה סבל גרמת לי. למרות כל מה
שנתתי ממני כדי שתחוש מסופק, למרות כל השעות ששרפתי בניסיון
נואש לקלוט איך אצליח לצלוח דבר מורכב כל כך כמותך, למרות כל
הבכי וההיסטריה שהבאת עלי (ולמרות שבדיעבד, אתה פשוט לא שווה
את זה!) ,למרות הכל - לא הצלחתי לרצות אותך. איך? רק תסביר לי
איך.
הייתי כל כך בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון איתך, פעלתי בדיוק
לפי הספרים (כדי ששום דבר לא יתפקשש) ,רבתי עם ההורים שלי
בגללך ואפילו את השיחות מהחברות הכי טובות סיננתי, הכל בשביל
שלא תרגיש מקופח ושאצליח לחוש גאווה על שהצלחתי איתך. הגעתי
אליך, ונתתי את כל מה שהיה ויהיה לי אי פעם לתת לאחד כמוך -
וזה פשוט לא עזר.
פגשתי בהרבה כמוך בחיי, ואף אחד מהם לא פגע בי כמוך. אכזרי
ומכאיב שכמותך - אני פשוט שונאת אותך! כמה סבל אתה מסוגל להביא
על אחת מסכנה כמוני שלא עשתה לך כלום?
היום גמרתי איתך, סופית. נמאס לי לחשוב כל הזמן רק עליך ולהזיע
למשמע שמך. אפילו את הפרידה לא דאגתי לרכך, רק הבטתי בך בתיעוב
והדפתי אותך מעלי. אולי טעיתי, ואולי אני אצטרך לשלם על זה
בהמשך, אבל... למי אכפת?!
העיקר שעברתי אותך ושכחתי ממך!

                           ממני אליך,
                                  מבחן יקר וקשה לפיצוח
                                  במתמטיקה שלי... :)




לקחתי את זה קשה הא? לא נורא... תמיד יש מועד ב' P: