עדינה-וי ויינברג / קרח |
הנמס ביום לוהט
התמוססת באצבעותי
לא הותרת בי זיכרון,לא שריד
הותרת כאב צרוב
של מה שהיה ואינו עוד.
והוא,
כנטיפים תלוי בלבבי
פוצע מרבד אהבתי
ומטפטף מתוכו,מתוכי
כקרח,ביום קיצי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|