לא נמאס לכם לפעמים שתמיד דורכים עליכם, שאתם תמיד נדפקים,
שאין לכם מזל, שהעשירים מרוויחים כסף בזמן שאתם מפסידים?
אדם עשיר חוזר בשברולט שלו הביתה להרצליה פיתוח לוילה ואישה
יפה ובית ענק, והדבר הכי רע שיכול לקרות לו זה שהוא יכנס הביתה
והטמפרטורה של המזגן קצת גבוהה מדי לטעמו.
מצד שני אתם האנשים הרגילים, הלא עשירים, העובדים, חוזרים
הביתה מאוחר בערב רק אם במזל הסובארו יד שביעית מלפני 20 שנה
לא שבקה חיים באמצע איילון, וכשכבר מגיעים הביתה, יוצאים
מהרכב, דורכים על חרא שהכלב של השכן השאיר מול הבית, ומרגישים
את החום של החרא הטרי באצבעות רגליכם דרך הנעליים, ובבית הדבר
הכי טוב שיכול לקרות לכם זה שראיתם את סוף המחצית השניה של
המשחק בערוץ הראשון.
אם אתם יכולים להזדהות עם הדוגמא השנייה, אתם חלק מאיתנו,
החלק התחתון בעם, עלינו מופעלים כל הלחצים מלמעלה, ואנחנו
מקבלים את כל החרא. אני קורא לזה "תסמונת הפלאפל".
מה הקשר לפלאפל? אני אסביר!
אתם כמוני, בוודאי קונים פלאפל לעיתים תכופות. המוכר שואל אם
אתם רוצים  חמוצים, אתם עונים בחיוב. סלט? למה לא! צ'יפס? כמה
שיותר - יותר טוב. טחינה? בהחלט, פזר למעלה. וכן הלאה, ובסוף
על כל הפיתה המפוצצת בדברים, הוא מניח למעלה את 5 כדורי
הפלאפל, 5 כדורים גדולים שצפים בריחוק ובהתנשאות מעל הפיתה.
אתם אוכלים אותם בתאבון רב, ממשיכים
לאמצע הפיתה עם הסלט והצ'יפס, ובתחתית, כבר שאתם לא רעבים
יותר, נשאר כל הג'יפה והמיץ של כל הלמעלה של הפיתה, כל מה שלא
הצליח להגיע ללמעלה ולאמצע מגיע למטה, וזה המון דברים, והפיתה
כורעת תחת העומס ומתחילה להישבר ולהיקרע, והטחינה מתחילה
לטפטף, ונמאס לכם כבר ואתם זורקים את שארית הפיתה לערימת חרא
וזבל שנחה בקצה הרחוב.

בקיצור, "תסמונת הפלאפל" היא "תסמונת הפלאפל", החיים הם חרא
בכל מקום, והפלאפל תמיד יימכר באותו אופן, חוץ מבהודו, ששם
כולם עניים ואת הפלאפל מוכרים כמו בארץ בפיתה עם חומוס, סלט,
צ'יפס, חמוצים וטחינה, אבל בלי הכדורי פלאפל עצמם.