אני יושבת על מיטה שלי ונקרעת.
שורטת את עצמי.
מכה את עצמי.
מכריחה את עצמי לא לעשות כלום.
מכריחה את עצמי לחכות.
מוטרפת מהמחשבה שהכל לחינם.
אני לא יכולה להרים טלפון,
אני לא יכולה לכתוב מכתב.
אני רק יכולה לחכות.
לחכות.
אני יושבת במשרד וחושבת.
מדברת עם עצמי.
נוזפת בעצמי.
מתעקשת להתעסק בקטנות.
מכריחה את עצמי לעבוד.
מאמינה שלא הכל לחינם.
אסור לי להרים טלפון,
ואסור לי לכתוב מכתב.
אני רק יכולה לחכות.
לחכות.
אני עומדת באמצע הרחוב ומחפשת.
מאבדת את עצמי.
מאבדת את דעתי.
הולכת במעגלים סביב ספסל.
מכריחה את עצמי ללכת הביתה.
הולכת הביתה.
מחפשת בתיבה מכתב,
מחכה לטלפון,
אני רק יכולה לחכות.
לחכות. |