|
הייתה לי חברה. לקח לי חמש שנים להכיר אותה.
שנתיים להציע לה נישואין.
שנה לגור איתה.
חצי שנה לשנוא אותה.
שלושה חודשים לסבול אותה.
חודש וחצי לעזוב את הדירה.
עשרים ושניים יום כמעט לשכוח ממנה.
אחד עשר ימים להתחיל לצאת מהבית.
חמישה ימים למצוא מישהי אחרת.
יומיים וחצי לזרוק את הכלבה הלא מספקת.
יום וקצת לנסות לספק את עצמי מינית.
חצי יום להבין שמשהו לא בסדר אם עצמי.
כמה שעות לעכל שזה בכלל אפשרי!
שעה בודדת להתחיל להסתכל על גברים.
חצי שעה להתלבט אם להזמין אותו לחדר שלי.
רבע שעה לגמור לו בפה.
חמש דקות לחשוב שאני מאוהב.
דקה להזרק על ידי ההומו הבן זונה.
חצי דקה לחשוב שניה.
שניה אחת לחשוב על זה פעמיים.
חצי שניה להרוג את הכלבה המזדיינת שהפכה אותי להומו!
...עוד עשרים שנה לחיות בכלא ולהנות מסקס מעולה עם כושי מדהים,
שהתחתן איתי כשיצאנו מהכלא ואז מת מאיידס. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.