עכשיו כבר לילה,
הרבה עבר מאז אותה שיחת טלפון,
שיחה שהשאירה אותי עם הרבה מחשבות
הרבה סימני שאלה מרחפים במוחי כרגע.
משפטים שנאמרו, הצהרות, ובמיוחד שלוש מילים.
השיחה היתה קשה מבחינת התוכן, אבל היה בה הכל:
בכי, תסכול, זעם, והרבה הרבה כאב, כאב שגם עכשיו, נמצא בתוכי,
אינו מוכן לצאת החוצה, או שאולי הוא אינו יכול לצאת.
מחשבות על אילו, אז מה היה קורה. והפחד, הפחד שמחלחל בי בכל
פעם שאני חושב על זה, על מה יקרה... ומה תהיינה התגובות.
אולי אני סתם מדמיין, אולי זה חלום שאתעורר ממנו עוד מעט?
אני מאוד מקווה שלא, ומצד שני אני ממש לא יודע.
האם אדם חייב להיות מוסרי בחייו כדי להיות שלם עם עצמו?
מהי מוסריות בכלל, האם היא נתפסת כך בגלל הנורמה?
האם האתגר והפחד של "הלא מוסרי" הוא צודק?
למה לפחד להנות ולחשוב כל הזמן על מה יקרה?
למה לא להנות מהרגע?
ואז מגיעה התשובה: התוצאות וההשלכות של המעשים שלך!
אם נחיה בפחד מתוצאות והשלכות ונחיה על בטוח נמות מהר, מרירים
ורייקנים, בלי חוויות כמעט, ובלי טעם מתקתק בפינו.
הרבה סימני שאלה מרחפים במוחי כרגע,
ובמיוחד שלוש מילים, שלוש מטרידות את מנוחתי,
האם הן נאמרו בטעות או בכוונה?
והאם הן יוכלו להאמר שוב פנים מול פנים,
כי במידה והן יאמרו, לא אוכל לשלוט ברצון לחבק, לנשק ולאהוב.
שלוש מילים - "אני אוהבת אותך",
למה היא התכוונה?