[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לילו קוסטה
/
ליפול

נמאס לי.
נמאס לי כל הזמן ליפול ולחשוב שמישהו יתן לי יד וירים אותי.
אף פעם לא מרימים אותי,לפחות לא מרצון.
אף פעם לא היה מישהו אחד שבאמת דאג לי ורצה להרים אותי.
תמיד אני נופלת, פשוט שוכבת על הרצפה בלי יכולת לקום.
מושפלת, עם ידיים פרושות לצידי הגוף בחוסר אונים.

גם היום נפלתי, והוא ראה אותי. הוא ראה אותי נופלת ולא עשה
כלום.
אפילו לא הזיז לו. לא הזיז לו שאני על הריצפה.
שבקושי לבכות לא יכולתי מרוב כאב.
אני כל כך שונאת אותו על זה.
על זה שהוא לא כאן.
על זה שהוא לא הרים אותי,
לא חשב אפילו.

והוא הבטיח, הוא הבטיח שהוא תמיד יהיה שם, בכל מצב.




אני עדיין על הריצפה.
מישהו יכול לתת לי יד?

בעצם,אני לא בטוחה שאני רוצה לקום.
כבר אין לי את הכוח הנפשי והפיזי לקום.
לקום ולהתחיל את כל המעגל הלא נגמר הזה מהתחלה.
לקום וליפול, לקום וליפול, וליפול וליפול וליפול, כמו תמיד.

הלוואי שידעתי מה אני רוצה לעשות.

במחשבה שנייה אני יודעת, אני רוצה להרביץ לו.
להרביץ לו כל כך חזק שירגיש איך זה.
איך זה ליפול.
אני רוצה להכאיב לו.
אני רוצה שגם הוא ירגיש את הדקירות המעצבנות בלב.
אני רוצה שיפסיק להיות כל כך מאושר,
למרות שאני גם רוצה ההפך,
אני רוצה שיהיה מאושר.
אני רוצה שיפסיק להיות רע אליי.
אני רוצה לשאול למה.
למה הכל השתנה פתאום?
למה לא אכפת לו ממני יותר?
למה הוא לא מושיט את היד?
למה הוא לא מרים אותי?

למה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אין גרסה
אנגלית לבמה
חדשה?





שרוליק
ישראלוביץ' דובר
צרפתית מצוייה
וישר מאבד אותה,
אז אם מישהו
מוצא בחורה
צרפתית ערומה
שלא מפסיקה
לשאול שאלות או
את אבשלום קור
או את יו"ר
הסלוגנין
המאולצים שיודיע
לי במהרה.
מספר המהרה שלי
הוא...
טוב אני אפסיק,
לא צריך לצעוק.
למרות שזה מאוד
משחרר,
תקופה עבדתי
ב-שחרר וזו אחלה
חברה, תנאים חרא
אבל יופי של קפה
ומזכירות לשכה
כוסיות...
על מה דיברתי?


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/10/03 10:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילו קוסטה

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה