כמו לבטי הציונות
יש לי אותך ואת
פצעי ילדותי שאני מכסה
בחפירת בורות בחצר ביתי
המתהווה.

שם תפוח ולימון
מיינקים הבטחה
ומנה קבועה של מים
בלהט ותהום.

צאי לרחובות ושני:
ה' באייר, אחותך, בחירתי
והבוקר הזר מסביב.

אמש חלמתי שאת ואני.
את, מיושבת, הכרזת אהבה
ואני התעוררתי, אוגנדה שלי.