מ' אומר שהוא מרגיש בדיוק כמוני.
הוא היה עם ש' שנה וארבע, ועם מ' שנה ותשע.
נ' עם ש' כבר שנה וקצת, אחרי שהיא גם הייתה עם א' שנה וארבע.
י' עם מ' כבר שנתיים וחמש,
ו-א' עם א' כמעט שלוש שנים.

והם כולם, החברים היקרים שלי, בטוחים שהם מבינים איך אני
מרגישה, אבל הם לא יודעים את כל מה שאני למדתי מזמן, את תחושת
הכאב העמוק הזה- שהם לעולם לא ירגישו, מהי בדידות מוחלטת שאין
לה סוף ואפילו לא התחלה- היא פשוט קיימת. בדידות בתולית של
מישהו שלא ידע מעולם דבר אחר מלבדה.

ואני, אני לא אדע לעולם מה שהם למדו מזמן.
מהי מערכת יחסים, מהי שגרה, מהי מריבת אוהבים, ארוחה עם
ההורים, חתונה של בני דודים, חגיגת שנה ליחסים. מהי אהבה. איך
נראה מבט מאוהב כשהוא מופנה אליך ולא ממך, איך נשמעות שלוש
המילים כשהן נאמרות בכנות, מהם שמות חיבה, מה קונים לאהוב ליום
ההולדת, מהי אהבה.

וזה לא יעזור שתגידו לי כמה אני יפה, אם אין איש שיביט ביופי
הזה.
ואני לא רוצה שתגידו לי כמה אני סקסית, אם אין עבור מי
להתאמץ.
ואל תגידו לי כמה יש לי לתת, אם אין מי שיקח ויתן בחזרה.
ואני לא צריכה פירוט של כל מה שיש בי לאהוב, אם אין מי שיאהב.
וכל הדברים הטובים בי פשוט לא קיימים, אם אין מי שיכיר בהם.

אני ילדה עם עיניים אדומות ורטובות, שלא יודעת דבר וחצי דבר על
החיים.
אני ילדה קטנה מאוד, במיטה גדולה ושוממת מאוד, שנרדמת בכל לילה
לבד, ומתעוררת לבד, ועוברת את ימיה בבדידות נוראה, בלי אדם אחד
שיקשיב או ינחם, בלי אף אחד שיבטיח שיום אחד גם אני אדע. מהי
אהבה.

ואני לא מרשה לעצמי לחלום, כי זה עצוב מדי.
והלב הטיפש שלי ממשיך לקוות, בעיוורון מסוכן.
ואין לי מושג מה הטעם בכל זה, אם אין מי שילטף.
ולעולם לא אבין מדוע אלוהים נתן לי את היופי, את הסקס אפיל, את
היכולת לאהוב, לצחוק, לעשות אהבה, לנשק, את האצבעות ללטף,
לחבק, להחזיק- אם אין לי שימוש בכל אלה בבדידותי.

אני לא רוצה לחיות את כל ימי לבד.
כולכם מצפים ממני לחיות כרגיל- כאילו לא חסר לי משהו מהותי.
אתם לא רואים שאני מתפרקת, שבכל פעם שאתם משאירים אותי לבד אני
בוכה, שהעיניים כבויות ושפשוט לא אכפת לי מכלום.

אינספור רשימות כתבתי לך, עולם, עלי ועל הבדידות,
עכשיו, אבקש ממך לרשום לי אחת בלבד.
אחת, ארוכה ומפורטת, שכותרתה:
"מהי אהבה".





"Full is not heavy as empty,
not nearly my love,
not nearly."
The first taste- Fiona Apple