אני לא זוכרת איך זה קרה ששכחתי לומר לך את שעל ליבי.
אני יושבת כרגע בחדר החשוך, מואר לאורו של הנר הבודד. להבתו
מרקדת לה בודדה על הקיר הלבן.
גרוני כבר נשרף ממיני משקאות בהם הטבלתי את דמעות נפשי. אני
מתגעגעת אליך...

גשם זלעפות נוחת על חלוני - מזכיר לי צלילי יריות. מוזר שמאז
לכל דבר אסוציאציית מלחמה.

בוא אליי, חבק אותי כי גופי קר ורטוב ואני מזיעה מפחד. הער
אותי מחלום הבלהות בו אני נמצאת!
אני לא מתעוררת ואני מפחדת.

המציאות הבדוייה הזו, הקל עלי בפחדיי...

אני לא זוכרת איך זה קרה ששכחתי לומר לך את שאהבה נפשי.