מתי פוגשים בדמעה?
מתי היא זולגת?
כשבוכים,
כשצוחקים,
כשמתפוצצים מצחוק,
מכאבים,
כשמתגעגעים,
כשמפהקים,
מדוע כולם מחפשים אחר הדמעה הזו?
וכשמוצאים אותה אז מה עושים איתה?
אז זולגת דמעה,
שם, בזווית של העין ומנגבים,
ולפעמים אפילו יש נזלת, ביג דיל,
בכלל מה עושים מבכי עניין גדול?
תרפיה נפשית הם אומרים לי  ...Fuckin' bullshit
אני יכולה להביא לכם אחד בהודו שיחלוק על דעתכם,
כשהוא בעצם גר בקרטון שהוא כל עולמו וטוב לו,
אז מה זו בעצם הדמעה הזו?
איזה סוג של פריקה?
אולי הסבה?
אולי בכלל לקיחת תשומת לב?
אולי זה איפה שהלב כואב?
אולי בעצם כולם יחד?
אולי כדי להפר פחד?
אבל מה שאני בעצם לא מבינה,
שבמצבים מסויימים - כמו מוות,
לכולם יש את אותה הדמעה...

משהו שעלה לי בשלוש לפנות בוקר ולא נתן לי להרדם עד שכתבתי
אותו.
כתבתי אותו במחברת שהייתה ליד המיטה שלי. בבוקר בבצפר מצאתי את
אותה יצירה לא גמורה שכתבתי בליל אמש. שיפרתי, סיימתי והנה
התוצאה.