את לא יודעת אם לצחוק או לבכות,
את יושבת בחדר ומשתגעת.
מחשבות עוברות בראשך כמו גלי הים,
מתנפצות על גבול ההיגיון שכואב לך כל כך.
ואת פוחדת.
ואת יודעת שאין סוף.
יש בך משהו בפנים, שאיש אינו מכיר.
כל כך רוצה להתפרץ, לצאת,
לצעוק, לרקוד, לשיר, לבכות.
את יודעת, את שונה, רוצה להפתח,
להוריד את המסכה.
להסתכל על כולם, המומים מכאב
מלאי רחמים,
ולחייך אליהם, חיוך משוגע.
ושוב עוברת מחשבה -
אולי בשביל הרגע הזה אני חייה?!
עוברת... מתנפצת
ושוב זה כואב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.