"תכבי את האור בבקשה" הוא לחש.
התחלתי לדמיין איש נמוך קומה שרץ לכיוון רכבת דוהרת.
קורה לכם לפעמים שאתם מסובבים את הראש מהר מדי ורואים עיגולים
ורודים ואז מנערים את הראש והעיגולים נעלמים?
האמת זה לא חייב להיות עיגולים, זה יכול להיות גם ילדה קטנה או
סל של פיקניק מכוסה בסדין עם משבצות לבנות-אדומות...

הוא שילב את האצבעות שלו בשלי.
ואני דמיינתי שורה של הומלסים מאחורי מסך עושים צלליות עם
הידיים שלהם.
ברקע התנגן לו דיסק ישן של אחת הלהקות שהופיעו בוודסטוק והסולן
התאבד בגלל סמים וכל החרא, הוא הביא במיוחד את הדיסק והתעקש
לשים אותו.
ראיתי בגדים ואוכל מתעופפים באוויר והרבה ילדים עם חיוך
עצוב-שמח קופצים ומנסים להשיג את כל מה שהם יכולים לתפוס.

הוא התחיל לנשק לי את הבטן.
חשבתי על תאריך הגיוס שלי שקיבלתי במכתב היום מהצבא - ועל
ערכים.
הלוואי ויכולתי להגיד כל מה שרציתי.

הוא נשך לי את השפה התחתונה, רצה למשוך את תשומת הלב שלי.
כזה ילד הוא.
זמזמתי לי את העיקר הבריאות של יוני בלוך.

הוא אמר שהוא אוהב אותי.
ואני... חייכתי באדישות והלכתי לישון.