בבוקר לח בשנת 1974
קמו לתחיה כל המתים.
המשיח הגיע לבקר
ועימו שלל מלאכים.

פקחתי את עיני
ראיתי את דמותו
וחשבתי לעצמי
על גדולתו.

אף אחד לא האמין לי
כשמלאך תכול כנפיים
נתן לי סוכרית לוליפופ מתנה.

אפילו ישבו איתי חמש דקות תמימות
כל הגברדיה של החשובים.
לכל אלה שלא מאמינים שתבוא הסליחה.
יש, הוא שם בשמים.

אחרת איך בשנת 1974
הייתי יוצאת מתוך המאורה של אמא
לאוויר העולם?
הרי לא רק אבא אשם
וזהו מעשה פליאה

מעשה אלוהי של ההוא בשמים.
יש המסתייגים וטוענים שאינו קיים.
אבל תחשבו על זה.
שנת 1974 היתה השנה שלי.

בטח לכם יש גם שנים.
כולנו מלאכים קטנים.