זה לא עניינכם, אלה החיים שלי ואם אני דופקת אותם זו בעייה
שלי! למה אתם חייבים להתערב כל הזמן? לדחוף את האף שלכם לאן
שאין לכם זכות? אני כבר בת 18 אז תעזבו אותי בשקט! אני חושבת
שבגיל הזה יש לי את הזכות, אם לא החובה, להחליט בשביל עצמי מה
שאני חושבת ומרגישה שהכי טוב בשבילי! אתם לא חושבים שאני גדולה
מספיק?
אם לא אז למה לעזאזל המדינה חושבת שכן? למה אחרים שהם בני 18
הם כן אחראים מספיק בשביל להחליט בעצמם מה לעשות בחיים שלהם
ואיך לנהל אותם? למה אם בני 18 הם כאלה "ילדים", "תינוקות
ממש", למה שולחים אותם לאימונים שיובילו אותם למוות בגיל
19-20?? אני מניחה שזה לא כזה צעיר הגיל הזה אם בכל זאת
מאפשרים לילדים בגיל הזה למות... לא ככה?
אף פעם לא הייתי ילדה קטנה.. לא באמת ילדה קטנה, אז למה עכשיו
אני מרגישה יותר מתמיד שמתנהגים אליי כמו אל תינוקת שעושים לה
פרצופים חמודים כדי שלא תבכה וכדי שתצחק כי זה כ"כ חמוד לראות
אותה צוחקת וזה עושה את כולם שמחים כ"כ ומצחיק אותם.
אולי אני צריכה להתחיל להסתובב עם פרצוף של תינוק צוחק על
הפנים? ללבוש מסיכה כזו שלא רואים, מסיכת קסם שהופכת אותי
להיות כמו כולם, כמו כולכם, ולהיות שמחה כל הזמן וחייכנית
וחברותית שיוצאת לבלות עם החברות כל יום שישי ומזדיינת עם החבר
בלי לשים זין על אף אחד או על מה אמא תעשה לי כשהיא תגלה! אני
יהיה מיס סוסיאטי! אני אלבש בגדים חשופים מינימליסטים וורודים
ינקב מספר אי זוגי של חורים באזניים ועוד אחד בשפה התחתונה. יש
לי רעיון אני גם אקשור קולר לצוואר ואליו תהיה מחוברת רצועה
שתסמל את זה שהחברה מושכת אותי לאן שהיא רוצה ולא להפך חלילה.
כי אני בת ואני חלשה ואני צריכה ללכת בעקבות העדר, לעשות מה
שכולם עושים, לא להיות חריגה, מוזרה.
אני פשוט אתן לחבר שלי לדפוק אותי או "לעשות אותי" מה שעושה לו
את זה ואז בכלל כולם יקרקרו סביבי, יתחילו לכבד אותי או שאולי
בעצם לזלזל ולרכל עליי??
אין לי יותר כח להיות עם אנשים, להיות בחברה, אין לי כח להעמיד
פנים יותר, no more mrs. Nice girl.
לילה נהדר.