[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית גלילי
/
נקבות וזכרים

זכר, 37, שיער, עורף, עיניים.
נקבה, 45, שיער, צוואר, עיניים.

רוכנת מעליו עם תיקיית קרטון עמוסת מסמכים. חילופי דברים
שקטים. מבטו מתרומם. היא מתרוממת, נשימתה עמוקה. מוציאה מסמך
אחד מתוך התיקייה ומניחה על השולחן. הוא רוכן אל המסמך ומעיין
בו. היא מסדרת את תיקיית הקרטון ומיישרת את הדפים בתוכה.



זכר, 14, מצח, אף, גשר.
נקבה, 45, שיער, צוואר, עיניים.

רץ מחבק אותה. לופת את צווארה בעוצמה שוכח שגופו מתחיל להיות
כבד עבורה. היא מחזירה חיבוק מחויך ונאנחת. מניחה מטלטליה על
רצפת המסדרון. מהדסת חבוקה למטבח. מתעניינת בשלומו לוחצת בידה
הפנויה על כפתור המזכירה האלקטרונית. מקווה לשמוע קול גברי.
שלושה צפצופים מחדדים את אוזנה ומשמיטים את סנטרה הכבוי. שולחת
את הילד לחדרו לדבר עם מכשיר טלוויזיה ופונה לאמבטיה לענג עצמה
באמצעות נוזלים מחוממים ומבושמים. מנסה למחוק 14 שעות אחרונות
מזכרונה ולמחות את שקיות העיניים.



זכר, 37, שיער, עורף, עיניים.
מקרקש במנעול שעה ארוכה מנסה לפתוח. נכנס לבסוף. גורר רגליים
לאורך צלליות הערב הארוכות שנמתחו מהחלון המערבי היישר למרכז
הדירה. ריטואל קצר של השלכת תיק, הנחת צרור, פתיחה וסגירה של
דלת מקרר, הדלקת קופסת תמונות שמייצרת רעש ומכבה בדידות.
מנוחה. מנוחה נכונה. תשישות מופגת במפגיע. הוא אוחז במכשיר
הטלפון שלו וסורק שיחות. נזכר בחמדה בצוואר. בתליון. במחשוף
העמוק עם הקמטים הקטנים במרכזו. עיניו כבדות. מכתת רגליים
למקלחת ומותיר אחריו שביל של בגדים. אדים חמים מפיגים את שארית
יומו.



נקבה, 30, אף, גו, רגליים.
מחייגת שוב ושוב, מקווה שהפעם אולי תישמע נקישת מענה. אוזנה
המיומנת מדקלמת את ההודעה הסינטטית והיא מתלבטת פעם נוספת אם
להותיר סימן. שיקולים טכנולוגיים מזוהי מספר מתערבבים בתחושות
דחייה אמוציונלית. לעזאזל. בשבירות מבקשת ליצור עימה קשר. כל
קשר. כל מגע. כואבת את הניתוק. נשכבת לאחור על המיטה הרחבה.
מציעה אותה לו ולה בסדינים היפים ביותר שקיבלה. מקפלת את שולי
השמיכה בין רגליה הארוכות ומותחת את גווה. ידה נשלחת לתחתוניה
ומנסה להרגיע את געגועיה. נוגעת ומדמיינת יד זרה. רחבה.
ועיניים שמלוות את זיקורה, ועורף שיכול להילפת ולהתקרב. לאט
נאנקת בכאב ענוג.



זכר, 14, מצח, אף, גשר.
מגביר את המכשיר שיכסה אותו במוזיקה. יהפוך את החדר חסין
לגילאי 45 ומעלה. ליתר ביטחון מזיז את הכורסא לחסום את המעבר.
הוא משפשף את אפו ובוחן את מצחו במראה שליד החלון. מנסה לאתר
פגמים בעור וסימני צמיחה. הגשר על שיניו יוסר בקרוב. כורה
אוזנו לשמוע אם דלת האמבטיה נפתחת בעוד מבטו משוטט מדמותו
במראה אל החלון השכן. קופא על מקומו בזהותו גוף עגול ומעורטל
על המיטה ההיא. הסנטר צונח והוא חש את ניצני גבריותו מתקשים
בחלציו. בלי להסיר מבט הוא מניח לידו ללטף. הניצן מגיב ועולה,
צומח לכדי פריחה מלאה ואחר מרכין ראש ונובל בעודו מותיר לחות
מסביבו. הגשר מנצנץ כששפתיו נפשקות בחיוך וברוגע. עיניו מסרבות
למוש ממקומן.



נקבה, 45, שיער, צוואר, עיניים.
זכר, 37, שיער, עורף, עיניים.

נזהרת. בוחנת פרופיל וחזית. מבכה את שאריות גילה וחולשות
אופייה בעודה נושמת עמוק. מעלה לכאורה חלקים מאזור הבטן לאזור
החזה. ניצוץ של זיכרון הבהב לשניה כשממולה ניבטה לרגע הנערה
שהיתה, אך התפוגג כשנשפה שוב את האוויר החוצה. עימו גם ירד
החזה ובטנה התעגלה. לפחות השמלה היתה מסוג השמלות שלא יכלה
ללבוש בהיותה נערה. זו שמלה שעטפה את חמוקיה וגילתה לעולם את
שיפולי צווארה. מחמיאה לבשלות שבה.
קצרת רוח הביטה בשעון הקיר ובדלת הכניסה. בנה ישן. ההזמנה
הפתיעה אותה והיא נעתרה קצת מתוך פחד קצת מתוך סקרנות קצת מתוך
עונג על המחשבה שאולי אין זו פגישת עבודה דחופה כפי שהציג זאת.
צלצול.



נקבה, 72, נחיריים, בדלי אוזניים, אגן.
נקבה, 45, שיער, צוואר, עיניים.

היא מכירה את כולם. ההוא מלמטה עם החיות שלו. הזוג המתוסכל מצד
ימין וגם את הגרושה הממורמרת והבן הצעיר שלה. היא מכירה את
כולם. ממוללת את עגילי הזהב שלה. ממתינה בכורסתה. קדימה
ואחורה. רק הכסא נאנח באומדן משקלה. לפנים. לאחור. קמה. בקושי
נחלצת. הכסא צווח בחרדת נטישה. הולכת בכבדות. מטילה את רגליה
לפנים זו אחר זו. האנחה הפעם שלה. כאבים מהאגן מקרינים לגבה.
ממקמת עינה מול חרך הדלת. מאזינה לגרושה נפרדת וטורקת את הדלת,
חולפת על ידה ועננת פרפיום חובטת בנחיריה. הצללית של האישה
בדרכה למעלית מצלה על חריצי פניה. הפה הקמוט ממלמל 'זונה'.



נקבה, 30, אף, גו, רגליים.
זכר, 37, שיער, עורף, עיניים.

מחליטה לא להישאר בבית. מפרכסת את פניה. לופפת את גופה בשמלה
הדוקה מידי. במונית היא מתלבטת אם לחזור לעשן או ללעוס מסטיק
ולדמיין. היא בוחנת את העורף הנוהג ומסיטה את מבטה הצידה
כשרואה את עיניו צדות אותה במראה האחורית. שטר מחליף ידים
והנעל השחורה מציבה את גופה מול הכניסה. אין צורך לחכות,
מכירים אותה. ישובה אצל הבר היא מופתעת לראות אותו. ביד אחת
הוא מחליק שיערו. מחייכת, מיישרת גווה, מתרוממת לכיוונו. החיוך
שעלה על פניו עצר בה. הוא לא כוון אליה. מולו מתיישבת אישה
מבוגרת, קצת מלאה, והוא עדיין מחייך. נשענת על הבר נשימתה
נעתקת. ליבה מתכווץ בעודם נוקשים כוסות.



זכר, 14, מצח, אף, גשר.
נקבה, 72, נחיריים, בדלי אוזניים, אגן.

נקישות מהירות מעירות אותו. ממהר להתלבש. קריאות השכנה מאיצות
בו. קרה דבר נורא. היא ראתה. נדחקת לחדרו. גם לה חלון בצד הזה.
מסיטה את הוילון. הוא מסתכל. החלון ממול מואר, פתוח לרווחה.
המיטה ריקה. מצביעה למטה, לרחוב. הוא מזהה את הגופה שפעם היתה
מעורטלת. עכשיו היא לבושה יפה. ההכרה מאיצה בו את הנשימה.
הדמעות מטשטשות את הראייה. היא דוחקת בו להתקשר, לעשות, לראות,
לפעול. עומד בלי נוע.



נקבה, 45, שיער, צוואר, עיניים.
זכר, 37, שיער, עורף, עיניים.

חייבת לחזור. מצטערת. מחזירה את המכשיר שהעביר לה את חרדת בנה
לתיקה. הוא ילד עדיין. הוא זקוק לי. מצטערת. זה מחמיא לה.
מצטערת. אין צורך, היא תיקח  מונית. מצטערת.
מבטו מלווה אותה ממהרת לצאת מחייו. אולי טעה. העריך לא נכון את
תשוקתו, את עמדתה. היא ממילא בשלה מידי. נאנח. באינסטינקט הוא
מנהל מזור מיידי לחולשת הלב שלו. בתיבת הנחמות משדרים משחק
כדורסל עכשיו. הוא יהיה קורקטי. מחר יתקשר ויביא מציאות חלופית
לשולחן הקבלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"עשר בשקל, עשר
בשקל, כל סלוגן
רוסו."



בסטונר בשוק
הוירטואלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/12/03 15:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית גלילי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה