כָּל כָּךְ מוּזָר הַשָּׁנָה
בִּכְלָל לֹא בָּעוֹנָה
הָאֹשֶׁר לִי חִכָּה מֵעֵבֶר לַפִּנָּה
הָיִיתִי צָרִיךְ רַק לָלֶכֶת עַל מַיִם
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַרְטִיב אֶת הַגַּרְבַּיִם
אֲבָל אֲנִי חִפַּש-ְתִּי יַבָּשָׁה חַמָּה
וּפָסַחְתִּי עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים
שֶׁל הָאֹשֶׁר מֵעֵבֶר לְפִנָּה
חָשַׁבְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְלוֹנֵן
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יִתָּכֵן
וּבְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם
צָרִיךְ הֵיטֵב לְהִתְבּוֹנֵן
אֲבָל הָאֹשֶׁר לִי חִכָּה מֵעֵבֶר לְפִנָּה
וְעַד שֶׁהַכָּל כְּבָר נִבְדַּק וְנִרְשַׁם
לְפֶתַע, הָאֹשֶׁר נֶעֱלַם
לְפֶתַע, הוּא לֹא הָיָה קַיָּם
וְגַם הַפִּנָּה כְּבָר שִׁנְּתָה כִּוּוּנָהּ
וְרַק עוֹד זָכַרְתִּי אֶת הָאֹשֶׁר מֵעֵבֶר לְפִנָּה. |