אשב לי בבית אחשוב לי  מחשבות, אהרהר לי על העולם
בין ארבע קירות אדע שאין זמן
עברו ימים, חלפו שעות, אם עצמי התווכחתי רבות
הבזקיי ההבנה אז גם באו בצרורות
שם בתוך קופסא, בתוך ארמון של להבות
ידעתי כי  עט הגורל הוא בעצם סתם
בארמון הלהבות, לבסוף הבנתי כי אני בעצם לא קיים

אז נמוגתי, עליתי לענן
מתערבב עם היקום במערבולת של עשן
עזבתי למקום אחר, גופי הפך פחם
מקום יפה יותר אליו אני שייך
מקום ממנו ההיזדמנות תבוא לי כמו מלאך
הדאגה פה לא ידעה את מקומה
אחזור לי לעולם בתוך גופו של של תינוק חף