אמרתי ביי וניתקתי בחיוך. כמה שאני אוהבת אותו, ככה, בדיוק כמו
שהוא, עם השיער החום הקצוץ שלו והקעקוע בגב שתמיד מאוד הצחיק
אותי, למרות שהיה עושה לי פרצופים בכל פעם שצחקתי. כל השיחה לא
הפסקתי לדבר כמו נערה טיפשה מאוהבת, אבל מה לעשות, כזו אני,
משוגעת אחריו. נפגשנו לפני שלוש שנים וממבט ראשון ידעתי שהפעם
זה הדבר האמיתי. הפגישה שלנו זרמה כמו פגישה ראשונה של זוגות
שנועדו להיות ביחד. הוא לקח אותי לבית קפה ואח"כ לטיול בטיילת.
כל הדרך שאל אותי שאלות ואני דיברתי בלי סוף, כזאת אני. בסוף
התיישבנו על סלע מול הים והתבוננו בשקט בגלים, מרגישים את
רסיסי המים נוגעים נגיעות רכות בעורנו ובשיערנו. רמי התבונן לי
בעיניים, חייך ורכן לכיווני. שפתותינו נפגשו בנשיקה מדהימה,
שלא אשכח אותה כל החיים ובטח אספר עליה לילדים שלנו ולנכדים
שלנו. המשכנו לצאת כל התקופה שהייתי בצבא, כשהוא בינתיים עובד
ומשלים בגרויות, וככל שנפגשנו יותר כך גם התחזקה האהבה שלנו.
אחרי כמה חודשים השתחררתי ונסענו ביחד לטיול במזרח. היה לנו כל
כך טבעי לטייל ביחד והוא דאג לי ושמר עלי לאורך כל הדרך ולמרות
ששמעתי על הרבה זוגות שנפרדו בטיול, ידעתי שנישאר ביחד גם אחרי
הטיול, בגלל שאהבה כמו שלנו לא נגמרת סתם ככה. כשחזרנו לארץ
התחלתי ללמוד באוניברסיטה בתל אביב ורמי, שרצה תמיד ללכת ללמוד
בטכניון, החליט לבסוף להישאר במרכז, רק בגללי. עברנו לגור ביחד
בדירה קטנה בתל אביב. הדירה שלנו היתה קטנה וקצת ישנה, אבל
מילאנו אותה בכל כך הרבה אהבה שהיא נראתה לנו תמיד גדולה
ומפוארת ובעצם, מה זה משנה, זאת הייתה הדירה שלנו, שלי ושלו,
ביחד.
כל יום כשהיה חוזר ממשמרת או משיעור הייתי מכינה לו ארוחת ערב
וכשהייתי חוזרת ממבחן קשה הוא היה מפנק אותי בארוחה טובה
ובמסאז'. בכל פעם שהיו שולחים אותו למילואים הייתי מדברת איתו
כל יום בטלפון וכשהיה חוזר הייתי מכינה לו מראש אמבטיה חמה עם
בקבוק יין לבן ליד במיוחד בשבילו.
ביום השנה האחרון שלנו נסענו ביחד לתאילנד לחודש. הסתובבנו
בחופים המבודדים ביותר כשאנחנו מחזיקים ידיים וצופים בשקיעה.
אח"כ היינו ממשיכים לשכב מחובקים על החול החם ומתבוננים
בכוכבים שנצצו מעלינו, זאת הייתה החופשה הכי טובה שהייתה לי
בחיים ואהבתי אותו בחופשה הזאת כמו שלא אהבתי אף אחד מימי.
כמה שאני אוהבת אותו ואני חושבת, שכשהוא יחזור הפעם מהמילואים,
אולי סוף סוף הוא יאזור אומץ ויציע לי נישואים. הוא בטח יעשה
את זה באיזו דרך רומנטית נורא, כמו שהוא יודע, בטיול במדבר
יהודה או במסעדה יוקרתית במיוחד ואני אתן לו שניה לתהות האם
אני מסכימה ואז אגיד כן ונתנשק כמו בפעם הראשונה.

הדלת נפתחת ואמא שלי נכנסת עם האחות. העיניים שלה אדומות
ועצובות ואני מחייכת לעברה תוהה מה קרה. היא מחזירה לי חיוך,
אבל חיוך עצוב. "אמא, הרגע דיברתי עם רמי והוא נשמע מה זה
מרוצה במילואים עם כל החבר'ה", אבל משום מה אמא שלי מתחילה
לבכות ומתיישבת לידי על המיטה הלבנה.
"דוריתי, את יודעת שהוא איננו" היא אומרת בלחש.
"די נו אמא, מספיק עם השטויות שלך" אני אומרת ומחייכת, אבל
לפתע היא תופסת אותי בכתפיים ומנערת אותי בצעקות "די דורית,
תפסיקי, הוא איננו, הוא מת", עד שהאחות מושכת אותה חזרה בכוח
ולוחשת לה משהו באוזן והיא נרגעת. אני ואמא שלי מסתכלות אחת
בשניה ואני מנסה לעודד אותה ומחייכת עוד חיוך רחב, אבל אמא שלי
לא מחייכת חזרה. "נבוא גם שבוע הבא" היא אומרת לבסוף.
"אחלה אמא, אני כבר מחכה לכם ואולי גם רמי יבוא".
"כן, אולי גם רמי יבוא" היא אומרת בלחש, ספק לי ספק לעצמה,
ויוצאת החוצה.
אני אתקשר אליו עוד פעם עכשיו. כמה שאני אוהבת אותו, רק שיחזור
כבר מהמילואים.