זאת עוד אחת מהפעמים האלו, שכל כך מתחשק לך לקפוץ מהחלון, ואתה
כבר נעמד, ופותח את החלון, אבל אז אתה נזכר שאתה גר בקומה
ראשונה, והכי הרבה תשבור את הרגל, ומי רוצה לשכב בבית חולים
עכשיו? הרי יש לך דברים יותר חשובים לעשות, ומי בכלל יכול
להרשות לעצמו להפסיד לימודים, בעיקר עכשיו, כשהבגרויות
מתקרבות?
ואתה כבר שוכח למה רצית בכלל לקפוץ, בטח יצאת מדעתך. יש כל כך
הרבה לעשות... ואמא... ואבא... כולם מצפים ממך להצליח, לפחות
כמו אחיך הגדול, זאת אומרת. ומה אם לא תצליח...? ואתה מרגיש
שוב את ההרגשה הההיא ממקודם, ונזכר שבמגירה העליונה החבאת סכין
גילוח, כדי שיהיה, ופתאום אתה נורא צריך אותו.
בידיוק כשאתה מוצא וריד, מתחיל השיר האהוב עליך בטלויזיה,
הקליפ ההוא שאף פעם לא ראית. ואתה כל כך נרגש, ואתה שר, כולך
עשוי מצלילים, ואתה כבר לא מבין מה אתה עושה עם סכין ביד. ואתה
מחזיר אותה למגירה, נכנס למיטה, מתכסה ונרדם.
בבוקר אתה קם, וקר לך, ואתה לא מבין למה החלון פתוח ככה, ואז
את נזכר בלילה, וקצת כועס על עצמך שלא העזת ללכת עד הסוף, אבל
זוכר את הקליפ ההוא, וחשב על המבט שלה כשתספר לה שראית אותו.
ואתה מחייך לעצמך. טוב שלא קפצת. |