שברירים זעירים ככל שיהיו
מחפשת נפשי
מאירים לי שביל
כאבק כוכבים לנסיך הקטן
שתר מרחבי יקום
אחריה
וחולות המדבר
מחפשת נפשי
שברירי אהבה גנוזים
במבטך, במבטך
במבטי
למוצאם
לאוספם
לחופנם בלבי
יאירו שבילי אליה
בעיניים קרועות,
באצבעותיי פצועות אחפור ואחפור בנבכי נפשי
כסיזיפוס
למצוא טיפת אהבה
שבירה
לרוות בה צימאוני
גם שמגיף תריסיי מפניה,
מכסה בארותיי בסלעי בזלת כבדים
ורמשים מתפתלים לתוכן,
גם שמגרשה ממני - כבים שמיי נופלים עלי...
ממשיך
וממשיך
ואמשיך
ושמעתי
ואאמין:
שהנכסף לה באמת
שלא נכנע -
...תפרוץ באור זך מתוכו
מוחק תהומותיו
סכריו
הכל
אור זכות אינסופי
ינסוק יעוף יגמע אינסוף אהבתה
אינסופיה
ללא צורה, ללא שם, ללא צליל
אור אהבה חי
וידעת - שבאורה נהייה הכל
החיים
"ויהי אור"
והחיים -
להיכסף אליה בכל מאודם,
והחיים -
ללחום ללחום וללחום בכל מאודם
והחיים -
כדי לשוב אליה,
למקורם
להתמזג
לימוג
ותלך אל אחיך תמול-שלשום
לספר להם אהבה זורחת שבליבך
בעיניך
לספר להם במילים
בדממה
קורנת
היאמינו?!
וכל המחפשים אחריה באמת,
כמהים לה כדבורה לצוף פרחים
כציפור אל מרחבי דרור
כפרפר מעופף אל קרני שמש
כעיוור - לאור
נכספים לשברירי אורה ללא מנוח,
ובחשכת לילות כיסופים לבנים
לאוספם
לחופנם
להאיר להם שבילם
יגיעו אליה
בחסדה
יחשפוה
בליבם
לעולמים
