לא מזמן, במקום די קרוב, הייתה ילדה בשם ד' (שם בדוי). ד'
הייתה בחורה רגילה כמו כל הבחורות. לפחות כך נראה בהתחלה. יום
אחד החליטה ד' ללכת לאכול חטיף קטן ולכן הלכה מיד לשווארמה של
ע' (שם בדוי) ושם היא ראתה חתול. "שלום חתול" אמרה. מאיפה זה
מוכר לה? לא חשוב... בכל מקרה, היא הרגישה לא טוב. מסתבר שאחד
הסטייקים שהיא אכלה היה מפרה משוגעת. מיד היא החלה לקפוץ, למה
לקפוץ? למה לא? הרי אתם יודעים, היא הייתה קצת משוגעת! היא
התחילה מיד להשתגע וכדי להרגע היא הלכה לפ' (שם בדוי) כדי
לאכול משהו, בדרך פגשה דולפין. "יא בת זונה" צעק עליה הדולפין.
ובצדק. הרי לא כל יום פוגשים את ד'. היא אמרה לו: "שלום, אני
ד', יש לך משהו להביא לי לאכול?" הוא היה מאוד מופתע, ככה סתם
להביא לה לאכול? אבל כן, זה מה שרצתה. הדולפין הביט בה ואמר:
"קחי את האוכל, רק אל תאכלי אותי!" מיד ד' פתחה פיה ודחפה
פנימה הכל, וגם הוסיפה מקרר וטוסטר אובן. "וואו! איך עשית את
זה?". היא השיבה בפשטות:" אני רעבה ואני הולכת". בדרך פגשה
פלמינגו ורצתה לאכול אותו, היא קפצה מיד והאדמה רעדה קלות.
"איך בא לי תפוח", אמרה ד', "הקפיצה עשתה אותי רעבה." היא הלכה
בקושי רב, צעד, "בום!" (רעידת אדמה) עוד צעד, "בום", בניין
נפל.
היא הרימה אותו ואמרה לו: "אני כל כך מצטערת, בוא נתחתן ונחיה
יחד לנצח!"
הוא הסכים והם התחתנו וחיו לנצח כבעל וד'...