לפעמים אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני פשוט משתגע. יש
בעיות שאני לא יודע ולא מסוגל לפתור. למשל: מה לעשות כשאתה
חייב לגרד באף כשהידיים שלך קשורות?
מה עושים אם אני פשוט לא יודע?

כולם תמיד סומכים עלי שאפתור את הבעיות שלהם ואיני יכול לומר
לא. אני חושב שהדבר שהכי כדאי לעשות עכשיו זה לקחת סוכריה
מתינוק ופשוט לאכול עכשיו.

מיהרתי לשולחן. חשבתי שאשתי תכעס עלי אם אאחר, וחברי כעס כי לא
מצאתי עדיין פתרון לבעיה שלו. כשחושבים על זה הפתרון היחידי
היה 7.
מה 7? מה כמה? כן. 7! "מה שבע?", שאלתי (יש גם דברים שאני לא
יודע), "מה כמה?", שאל אותי המתחכם!

פתאום מישהו קרא: "אני ברווז! אני ברווז!" וקפץ מבניין. הוא
נמרח על הכביש. רצתי מהר לברר את הענין- זה היה ירוק עם נקודות
סגולות וגדול ומפחיד, זה היה פשוט נורא! אף פעם לא ראיתי דבר
כזה בחיים שלי. ככה, על הכביש. זה היה זוהר בחושך, ענק, אני לא
יודע איך לתאר את זה! התקשרתי לאשתי כדי לומר לה שיש לי גירוד
נורא מאחורי האוזן. "את יכולה לגרד לי?" ביקשתי. והיא פשוט
השיבה: "לא! אני רוצה גט! איזו מן חוצפה זו? יא חרא קטן! אני
לא מסוגלת לגרד לך מאחורי האוזן. הרי אין לי ידיים!" ובאמת לא
היו לה ידיים, הייתי ממש בשוק! מה היא רוצה, אני בסך הכל מאחר
הביתה. בסדר, הסכמתי לדרישותיה. היו לה חתיכת דרישות! היא רצתה
סופגניות עם מלח וזיתים עם מייפל והכל עטוף בנייר עיתון. חזרתי
הבייתה כדי לאסוף את הדברים שלי. לא היה לי לאן ללכת, ישנתי על
ספסל ברחוב. נראה אותי פותר את הבעיה הזאת...