"שובידו - בה, טיביטובי - טה", כמה נחמד להיות נסיכה.
להריח פרח אדום ומקסים, להשתהות על כל קרן של אור שמש חמים.
להלך כך בגן ללא דאגה, לדעת שיש מישהו שמציץ מבעד לקירות
בחמדה.
אך אבוי, מי זה בא מבעד לשער? מיהו האיש הנבזה ובידו יש תער?
"האם לרצחני רוצה, לבעול בתוליי? או לחטפני עם שחר זומם הוא
אולי?"
אך אפשר לנשום לרווחה, הזר אינו מעוניין בנסיכה.
אך איך היא תדע, איך תהיה בטוחה? ללא כל ספק, עליה לשאול את
האיש שאלה.
"מדוע פה באת, איש זר ומוזר? מעוניין אתה בנסיכה?" שאלה
בתיגר.
"אני כאן כדי לקחת", אמר לה האיש, "לקחת מה שיעשה אותי מוכר,
מאושר ואדיש".
"אם כך, אתחיל לצרוח ולקרוא בכל כוחי, למען לא תצליח לקחתך
עימדי".
"מה את קשורה בכלל?", שאל בזלזול הזר, וענתה הנסיכה "הרי אני
כל מה שאדיש ומוכר ועושה אנשים מאושר".
צחק אז הזר ומיד החריש קולו, בל שומר הארמון לא ישמע אותו.
"מה לי ולך, נסיכה מפונקת, מי את, קטנטנה שתעשיני מאושרת?"
"אני היא הנסיכה, אחת ויחידה, מקור לכל אור ונחמה לכל דאגה!"
"את אולי נסיכה, וודאי די יפה, אך ישנם אנשים משכילים ממני
שיקראו לדבריך חוצפה".
"הרי איש אינו מערער על דברי לעולם, אני נסיכה ומחשבותיי
כמחשבות אחד האדם".
"אמנם לא בגלוי יחלקו המשכילים על דעת בת אצולה, כי אז ודאי
יוצאו להורג קהל עם ועדה,
אך מחשבותיהם ללא ספק מזלזלות בבני הארמון, הממלאים עצמם באהבה
עצמית עד ריקבון.
אין את אלא ילדה מפונקת, שביותר מדי טוב ועושר מופצצת."
"אתה משקר", יבבה ועל לחיה נופלת דמעה, "התנצל ומיד, בשם
הארמון ובשם הנסיכה!"
"סתמי את הפה, כלבה מזדיינת, לפני שאת התער לצווארך הענוג את
חוטפת.
תפסיקי להפריע ולא יאונה לך כל רע, אני נכנס, לוקח, יוצא, ולא
תהיה מהומה".
והזר המתין בסבלנות לנסיכה, עד שהנידה ראשה לאות הסכמה.

יצא אז הזר את הארמון המפואר, צרור גדול על האדמה הוא גרר.
הנסיכה בחצר חיכתה, וכשהגיע האיש על צווארו נתלתה.
"איש זר ויקר, אנא קח עמך אותי, הנסיכה!" אמרה בספק פקודה ספק
תחינה.
"כמו שאמרתי, מה את קשורה, מה לי ולאיזה ילדה - נסיכה?"
"אתה חייב לקחתני", צמצמה את עיניה, "לא תצטער", חשפה את
רגליה,
אך הזר לא הבחין, "תני לי סיבה אחת מספיק טובה", ומיד גילה את
כל סודות גופה האלוהי של הנסיכה.
"אמנם מפתה", אמר האיש אחרי מספר דקות, "אך יש עימדי בת זוג
שנאמנותי אליה לא יודעת גבולות".
הזר אמנם בר חכמא לא קטן ובעל דעה, אך לנסיכה יש אינסטינקטים
בריאים של בת אצולה,
ועוד לפני שהספיק לסיים את המשפט, דחסה הנסיכה את איבר מינו
לפיה הקט.
לאחר כעשרים וחמש דקות בחצר, האיש הלך עם הנסיכה לחדר אחר,
מפקיר אחריו בחצר הארמון את הצרור שגרר, עם כל מה שאדיש ומוכר
ועושה אנשים מאושר.

אחרי תשעה ימים הנסיכה הניחה על קיברו של האיש הזר זר, ואחרי
תשעה חודשים נולד למלך ממזר.
משרת אחד נעלם באותו יום מהחצר, ומספרים שלקח עמו צרור גדול
והיגר.
אותו משרת, אולי בזכות כל מה שאדיש ומוכר ועושה אנשים מאושר,
הפיק ברבות הימים סרט פורנו על מפגש של נסיכה ואיש זר.