"כבר אין לי כוח להתמודד אתם", הכריז זאוס, "אתם לא רוצים
להאמין, אל תאמינו, התחלתם להאמין באלוהים הזה, הלא מוחשי,
תאמינו כמה שאתם רוצים. אנחנו מחוץ לעסק".
"איזו הולוגרמה נהדרת" העיר תייר מזדמן. "היא כל כך מציאותית"
הוסיף ולגם מפחית
הקוקה קולה הקרה. המדריך כבר השיב מתוך הרגל: "הלוואי
הולוגרמה, זו הפעם החמישית השבוע שהוא עושה לנו הצגה כזו, לא
משנה כמה קורבנות הוא לוקח כל פעם שבאים תיירים אסון חדש".
"לא ממש משכנע" השיב התייר, "אתה מדריך מצוין אבל רואים
ששיעורי משחק לא לקחת"
המדריך חייך במבוכה.

"לילה טוב אל תשכחו שמחר השכמה ב - 7 וישר מתחילים את הסיור"
אמר המדריך לפני שיצא מהחדר והוסיף לעצמו: "אם נהיה פה עד
אז..."

"איפה כולם?" שאל התייר בבוקר למחרת בחדר האוכל. "השאירו אותך,
נחמד" אמרה המדריכה הבלונדינית ולקחה נגיסה מפרוסת הלחם השחור
עם החמאה והגבינה הלבנה.
"סליחה???" תמה התייר. "לא האמנת וזה העונש שלך" השיבה המדריכה
הבלונדינית בפה מלא.
"מה בדיוק העונש שלי?" לא הרפה התייר. "להשאר כאן. בעוד אתה
כאן חברייך למסע מבלים על
הר האולימפוס כשהם משתתפים במשתים ומסיבות", הסבירה הבלונדינית
בקוצר רוח.
"צריך להעביר אתכם שיעורי משחק, אתם כ"כ לא משכנעים." המשיך
התייר להתעקש.
"תאמין במה שאתה רוצה אבל הם לא כאן". המדריכה לגמה עוד לגימה
מכוס הקפה שלה.
" מצחיק, עכשיו אתם יכולים לצאת כבר , זה לא הלך לכם". אמר
התייר בעצבנות.
המדריכה גיחכה לעצמה. כל פעם יש מישהו אחר שזה מה שקורה לו.
"מעניין תוך כמה זמן הוא יבין" חשבה לעצמה.

"אגואיסט" צעקה אישתו של התייר כשהיא נכנסת לחדר האוכל ושאר
התיירים אחריה.
"לא יכולת, חס וחלילה, להעמיד פנים שאתה מאמין, רק להעמיד, סוף
סוף נהנו קצת בטיול הזה ואתה חייב להרוס". התלוננה. "זה לא
בגללו",  הרגיע המדריך, " זה פשוט מחסל את העסקים כשהתיירים לא
חוזרים המשטרה מתחילה לחשוד..."