ציבור כבשים.
מתעטף בכנפיים לבנות ומפוספסות,
במדי האסיר של החגים.
מובל אחר כבוד לדין,
לאבא,
אלוהים.

והרועה.
עטף בחלוק מנתחים לבן,
בקול רועם ומנגינה. (של בית אבא)
מובילם אחר כבוד לדוכן,
בוידוי,
בתחינה.

בישבנו לפני השופט,
בהיפתח שערי מרום.
ייגזר מי לאחו ומי לשוחט,
מי לחיים, ומי לגרדום.

בהיפתח שערי דמעות,
כשתפילה עולה כקורבן.
ייגזר על ראש מי ייפלו ברכות ,
ולמראשות מי יוצב שיש לבן.

ואנו משוועים לידיעה.
כמו בימים שנבלעו בפיר הזמן.
לחוט שני,
לכליל.
לתפילה זכה,
לצריחת חליל.
ללבן.