אנשים עמדו ברחוב להביט
כשהוא המריא מהגג של הבנק הלאומי
גדלתי בעיר הזאת
תגיד לי - מה ואגיד לך - מי !
היה לו מעיל מקופל על הזרוע
עניבה ומזוודה ביד
אז עוד לא ידעתי
שזה הכסף שלי שאבד
אנשים אמרו שמצלמים איזה סרט
אולי פרסומת להגרלות
הרחובות היו מרוצפים זהב
וכל אחד רוצה את שלו
יצאתי מבית ספר ערב
למדתי שם שפת מחשב
הירח הציץ מבין העננים
וחיפשתי להתאהב
אל תשאל אותי מה אני זוכרת
בחתונה ההיא הייתי הזמרת
ראיתי אותו עומד בגשם
איש תחת מטרייתו
הוא אמר לי שהוא ראה אותי
עוד לפני שראיתי אותו.
הוא קרא אותי כספר פתוח
וראה שחסר עמוד
לא היה לי מה להפסיד
ממילא כבר שילמתי את דמי הלימוד
אל תשאל אותי איך אני זוכרת
בחתונה ההיא הייתי הזמרת
אולי הייתי תמימה מידי
אולי ככה זה כשאוהבים
בערב בו המריא מן הגג של הבנק
אני ראיתי כוכבים
כן,הוא עף גבוה
אבל הוא לא יגיע רחוק מידי
ביום מן הימים - ידעתי
הוא ישוב לחיי.
אל תשאל אותי איך אני זוכרת
בחתונה ההיא הייתי הזמרת
לא באתי למכור לך אליבי
רק לסגור סיפור ישן
למדתי שאת שם המשחק
וידעתי שאפגוש אותך כאן
כן,זה העמוד שהיה חסר לי
עכשיו הסיפור שלם
אתה עוד מדבר בכל שפות המחשבים
אתה נראה לי אחד מהם.
שמועות עושות להן כנפיים
תמיד לאוזניים הלא נכונות
גם ראש טוב צריך כתפיים
וכדאי שתהיינה איתנות
זוז מעט הצידה,עשה לי מקום
לזכר הימים הטובים
אל תדאג ....
הכבשה לא תפריע - את מנוחת הזאבים.
כאילו מצלמים איזה סרט
פרסומת לגורלות
למדתי בבית ספר
שכל אחד מוצא את שלו
אל תשאל אותי מה אני זוכרת
בחתונה ההיא הייתי הזמרת.
שירה - פנינה כהן
מילים - יעקב רוטבליט
לחן - נינו אורסיאנו
עיבוד -שמעון גפני / ברזוליק
גיטרות - רועי גוראל
1995 |