מבט שחור נעצר
ויד שלא רועדת
בכתיבת מספרים.
עווית קטן
עמוק בפנים. כאב
ששר שיר קצר,
ונדם.

והמופע ממשיך.
והמופע רגוע ומתנהל
צעד-צעד, מילה-מילה,
אפילו אם
הוילון
תפור אל הגוף

והגוף נקרע.
לא מפלדה,
הלב בוכה.
רגעים של אמת,
בהתקפים
בחדר סגור.

ופוסטר בודד
רואה הכל.

אז העווית מתפשט
ללא מעצורים
וברעד אפור מגיע ליד,

היא נכנעת
בעיניים אדומות,
והדפים מתמלאים בשירים.
נורה קרה
היא זו שמאירה

במקום ידיים חמות.

הבוקר מפציע.
חומצה מסתננת מבעד
לתריסים מוגפים,
דורכת על נפש ומועכת,
מכניסה לתוך קופסה
אטומה
מלאת עכברים ופחדים

דלתות טרוקות
וחצאי מבטים.