מודה אני בחג ההודיה הזה
שבנעוריי, מילא את הזיותיי
פנטום ללא שם.

עיניו יקדו
מעל עצמות לחיים חדות
ושערו השחור שבהק כמעט עד כחול
הגיע עד לחזה  
שהשמש נשקה לכדי נחושת קלל.
הוא חטף אותי על סוסו
הלא מאוכף
ובינות הנקיקים
הוא עשה בי מעשים
שסילסלו בחומם
את שוליו הבתוליים
של צלולואיד מוחי


כשבגרתי, אחר
הרכיב אותי ללא אוכף
בטקסס בחווה של בוקרים
שהשכירו לטיילים סוסים
מאולפים.
המוסטנג היחיד שם
היה שייך לאיזו מחומצנת
שנעזבה ללא דלק
בדרך לסוף שבוע
בשמורה של שיכורים
המתפרנסים
מהימורים.