|
מודה אני בחג ההודיה הזה
שבנעוריי, מילא את הזיותיי
פנטום ללא שם.
עיניו יקדו
מעל עצמות לחיים חדות
ושערו השחור שבהק כמעט עד כחול
הגיע עד לחזה
שהשמש נשקה לכדי נחושת קלל.
הוא חטף אותי על סוסו
הלא מאוכף
ובינות הנקיקים
הוא עשה בי מעשים
שסילסלו בחומם
את שוליו הבתוליים
של צלולואיד מוחי
כשבגרתי, אחר
הרכיב אותי ללא אוכף
בטקסס בחווה של בוקרים
שהשכירו לטיילים סוסים
מאולפים.
המוסטנג היחיד שם
היה שייך לאיזו מחומצנת
שנעזבה ללא דלק
בדרך לסוף שבוע
בשמורה של שיכורים
המתפרנסים
מהימורים.
|
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.