אחד מאותם ימים,
שמשום מה, אף פעם לא מושלמים,
כנראה שאלו החיים,
ממשיכים אבל במקום דורכים,
הם לא לפי בקשה,
בינתיים, עד להודעה חדשה.
והאנשים של הבוקר, כולם מאה אחוז,
ואני עוד במיטה, לא מצאתי את השיטה,
אין לי כוח לזוז,
לקום לעוד יום של שיגרה,
ולמלמל שוב ושוב כמה שרע,
תנו לי רק להאזין קצת לבאס,
לשמוע מבלי להבחין במשהו גס,
כי השקט ברקע, והראש לפתע,
לא מבין, מסנן את הטובים,
על הקצב, באים לי העצבים.

דברים קטנים, שעושים את ההבדל,
דברים קטנים, קשה לי להתרגל,
אלו מין סימנים, כמו תאמר ואל תעשה,
תגיד שלום ותתפוס מהם מחסה,
נגמר זמן התפילה, אין עוד מחילה,
זה ידוע, הרגל קבוע,
כמעט כל השבוע עם עצמי תקוע,
והכל גורל,
אף אחד לא אשם שאין לי כבר מזל.

נשיקות...תמיד נגמרות בלי טעם,
מזכירות מה שהיה, ומה שלא יהיה אף פעם,
את כמו חלום רטוב, שעושה לי רק טוב,
אבל הרבה יותר רע, ממש רע,
ויש עוד טיפות, גם אחרי השיירה,
אבל טיפות יבשות, שמסתירות את המטרה,
ואני עוד לא התחלתי, והיא כבר גמרה,
עדיין פה, נשארת, ומשום מה נשמרת,
די...לא רוצה לזכור, תני לי כבר לגמור,
נמאס כבר למרוח, אני רוצה לשכוח,
די...כמה אפשר, אני כבר מתחרפן,
נו...סכינים בלב, איזה מצב מזדיין!!!

דברים קטנים, שעושים את ההבדל,
דברים קטנים, קשה לי להתרגל,
זה בפנים לאט לאט מחלחל,
אף אחד לא מבין,
לכולם דברים גדולים יותר,
קצת שונה, אותם צבעים, סרט אחר.

כשתגדל תבין, אמרו לי הרבה פעם,
יש לי את זה, אבל למה הברק מאחר לרעם,
סתם עוד שאלה שאני שואל בזעם,
כי אין לי עוד על מה לחשוב,
כבר הבנתי שלא יהיה ממש טוב,
כי העבר כמה פעמים אותי שבר,
והעתיד, נכון לעכשיו, נראה מפחיד,
כאילו אין לו עתיד, מה יהיה, תגיד,
וביניהם אבוד לו ההווה,
הוא מזמן כבר לא כזה שווה,
ואולי הוא יתפוס צבע, אני מקווה,
וימצא תשובות, בלי אולי והרי,
ויותיר קצת תקווה ליום שאחרי.

דברים קטנים, עדיין עושים בי את ההבדל,
ואולי נחזור, ונשמור קצת, לא לחלל,
ודי להשתולל, ואז נפסיק להתבלבל,
ונתאחד, ולא נתבולל, וכואב כבר לגלגל,
כי אנשים מסביב הוזים, ועדיין בחרוזים,
הנה, דברים קטנים, בכל פינה,
איבדתי את הדרך והלכה לה עוד שנה,
והכל ממש בלי כוונה.

תביני מותק, עוד מעט כבר חורף,
עדיין קיימים געגועי הסתיו,
מה שהרגשתי פעם, ואין לי עכשיו,
אולי אני ישתה קצת וירגיש פרפרים,
אולי הראש יתפס ואני ישכח מאחרים,
כי אף אחד כבר לא עושה אותי מאושר,
וכן, כברו אמרו לי מזמן שאני מוזר,
כי זה אני, אולי באמת אין לי מזל,
אבל אני מאמין באלוהים, ועוד יותר בגורל,
כי זה אני, שנדפק מכל הלבנים,
ככה אני, זה מציק לי, הדברים הקטנים...