בנביטה שלנו ללא משב העונות
אני מוצאת שהלב
חדל להבהב ונדלק
דווקא משום שחיית אתה, שקמלתי אני כבר
פליאה מלופפת סביב צווארי
רגע תחנוק, רגע תרפה
וגבי יזדקף מהורהר
הכיצד נפל האושר לחיק
היאך זה הוא כאן?
וזה לנו ערב יחיד
בקרבה המזוקקת בלי נפש חיה בסמוך
אנו לומדים שהאור
מרצד על מסך ובוער, לא כלה
ולו מפני שמאין שבאת, משם יואשתי משכבר
וקיפוד שנינו
מתכדר, מתחכך ולפתע
תימהון המותר
לגעת בקסם דוקר
אולי קוץ ימס עת בשרנו יחדור?
הו והערב חלף
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.