פעם אחת כשהייתי בן 17 בערך מצאתי אהבה. מצאתי אותה בחצר של
הבית שלי ממש מתחת לחלון החדר שלי ולא הבנתי איך לא ראיתי אותה
עד עכשיו, אולי זה בגלל שאני כבר לא מסתכל מהחלון שלי כל כך
הרבה כמו שעשיתי כשהייתי ילד. האהבה הזאת נראתה לי ממש כמו
האהבה בסרטים, יפה כזו עגולה, מזהב ועם עיטורים, אהבת אמת,
אבל כשהראיתי אותה לאמא שלי היא משכה בכתפיה ונתנה לי את המבט
הזה השמור למבוגרים שאומר "הילדים האלה, תראו ממה הם
מתלהבים".

אבל לי לא היה אכפת, התגאיתי באהבת אמת שלי ורציתי נורא להראות
אותה לחברים שלי. עטפתי אותה יפה בשקית שלא תתלכלך ולקחתי אותה
לבית של חבר שלי דן. גמעתי את המרחק לבית שלו בצעדים גדולים,
מתאר לעצמי את מבטו המופתע כשאוציא את האהבת אמת מהשקית ואראה
לו אותה. אמא שלו הכניסה אותי לבית ואני חיכיתי לו בעצבנות עד
שהוא יתעורר. לבסוף הוא ירד למטה לסלון ואני שלפתי את האהבת
אמת מהשקית מצפה לראות את מבט ההפתעה על פניו. הבוהק מיד הציף
את הבית, אבל דן הביט באהבה שלי רגע אחד ומיד אמר במשיכת
כתפיים, "זה לא אהבת אמת".
מה זאת אומרת לא אהבת אמת אמרתי לו תסתכל עליה, עם הזהב וכל
העיטורים, אבל דן בכלל לא התרשם.
"העיטורים האלה ממש גרוזיניים והזהב הזה בכלל לא נראה אמיתי
אלא סתם ציפוי" הוא אמר.
"ציפוי!?", התחלתי להתרגז, "מה פתאום, היא נראית בדיוק כמו
האהבת אמת ההיא, שהיתה בסרט ההוא, נו, עם הריסון פורד ש..."
"נו, מה אתה חושב, גם שם זה היה חיקוי", קטע אותי דן. "בוא אני
אוכיח לך", אמר ונעלם במעלה המדרגות.
דן חזר אחרי דקה עם מברג ולפני שהספקתי לעצור אותו שרט שריטה
ענקית באהבה שלי.
"רואה?".
הבטתי באהבת אמת שלי, היא עדיין נראתה לי כמו אהבת אמת, פשוט
עם שריטה, אבל במבט שני היה נדמה לי שראיתי צבע קצת שונה במקום
בו דן שרט את האהבה שלי. בכל זאת צעקתי עליו קצת על זה שהוא
שרט לי את האהבה שלי, אבל דן משך בכתפיו, התיישב מול הטלויזיה
והעביר לערוץ האופנה.
יצאתי בכעס מהבית שלו אוחז את האהבה חזק בידי אפילו בלי להגיד
שלום. הוא לא מבין, אבל יכול להיות שזה רק הוא וכל השאר
יבינו.
הלכתי להראות אותה לעוד כמה חברים שלי, אבל אריק, רועי ואפילו
אסנת אמרו גם הם שהאהבה שלי לא נראית להם אהבת אמת, בטח שלא עם
השריטה הענקית הזאת. אריק אפילו אמר לי, שזה נראה כמו סתם משהו
שמצאתי בחצר.

התחלתי ללכת חזרה הביתה ובדרך הסתכלתי על האהבה שמצאתי. עכשיו
באמת היה נראה לי, שהצבע שלה קצת דהוי ושמתחת לשריטה יש חומר,
שנראה יותר כמו פלסטיק. החלטתי לנסות למכור אותה לאבנר, הבחור
המוזר שקונה כל מיני דברים אצלנו בשכונה. אבנר אמר לי שגם לו
זה לו נראה כמו אהבת אמת ושהוא היה מוכן לתת לי 20 שקל בשבילה
אלמלא השריטה הזאת , אבל בגלל שאני בחור נחמד הוא ייתן לי 15
שקל בשבילה.

לקחתי את הכסף והלכתי. היה לי קל יותר ללכת בלי האהבה, שהיתה
קצת כבדה למען האמת, אבל התגעגעתי קצת לבוהק שלה ולעיטורים
הגרוזיניים.
אחרי שבוע שמעתי שאיזה בחור קנה מאבנר את האהבה שלי ושהוא
אפילו הצליח להוכיח שהיא בעצם כן אהבת אמת. החברים שלי אמרו
שזו סתם שמועה, אבל הם לא הסתכלו לי בעיניים כשהם אמרו לי את
זה ופה ושם עבר רעד קל של חרטה בקול שלהם.

עברו מאז כמה שנים וכבר מצאתי כמה אהבות מפוזרות פה ושם, אבל
אף אחת לא נראתה כמו האהבה ההיא וכולן נשברו אחרי שהשתמשתי בהן
קצת. יכול להיות שאין יותר אהבות אמת ויכול להיות שגם ההיא לא
היתה אהבת אמת והיא רק נראתה כמו אהבת אמת, בגלל שהיא היתה
שלי, אבל בזמן האחרון אני מסתכל יותר ויותר מחלון החדר שלי,
אולי מישהו יחליט שהאהבת אמת שלו היא לא אמיתית ויזרוק אותה
ואולי סתם היא נמצאת מתחת לחלון שלי ומחכה להתגלות.
יורד עכשיו גשם והטיפות נופלות על החלון שלי. באור מנורת הלילה
הן נוצצות ממש כמו זהב.