"תמות" היא אמרה לו. לא היה בקול שלה שום רוע, שום רגש למעשה,
וכשהביט לתוך עיניה האדישות הבין שאין לו ברירה וצנח מת.
זה לא שהיא הייתה רעה או שנאה אותו, לא היה לה שום רגש אליו,או
אפילו איחלה לו רע. היא פשוט לא רצתה אותו בסביבה והדרך הכי
מהירה מבחינתה הייתה פשוט שיחדל מלהתקיים.  יש מעט מאוד דברים
שמפחידים אנשים מבני אדם אחרים שפשוט מתים,וכך הפופולאריות שלה
לא הייתה בשמיים באותו יום. הם העדיפו שלא לעשות שום דבר
משמעותי.אותו היא לקחה בכזו קלות ובלי פרובוקציה, מה תעשה אם
תראה אותם באים לעברה עם רובים וכותונת משוגעים?
אמא שלה כבר לא ידעה מה לעשות. ילדים מחוננים זה דבר אחד,
לשכנה ציפי יש ילדה שמנגנת נפלא בכינור, אבל ילדה שאומרת
"תמות" לאנשים והם צונחים? מה יגידו השכנים? זה לא כשרון שצרך
להתגאות בו.
הצבא שמע עליה כמובן, דרך גורמים מוסמכים ומסווגים (אומרים
שמישל במכולת הוא סוכן לשעבר, אבל שששש....לא שמעת את זה
ממני), אבל לא ידעו מה לעשות איתה. היא הפחידה אותם.
ילדה נחמדה דווקא, אומרים אלו שהעזו לדבר איתה. לא ממש מיוחדת,
אם לא מחשיבים את היכולת הזו שלה. היא תלמידה ממוצעת וחניכה
בצופים,כיתה ז'. אם לא הקטע הזה אפילו הייתה יכולה להיחשב
כסתמית. כמובן שאף אחד לא חושב את זה עכשיו.
בהתחלה לא הבינו שזו היא. השרת בבית הספר מת. הוא היה זקן כך
שזה לא נראה חשוד. כמובן שרגע לפני התקף הלב שלו הוא דיבר
איתה, צעק עליה על כך שנכנסה לכיתה כשהרצפה עוד הייתה רטובה.
הוא לא הספיק להגיד הרבה אחרי ה"חוצפנית קטנה" כשהחדר השמאלי
בלבו קרס. אח"כ  היו השכנה מלמטה שצעקה עליה לא לעשות רעש בין
שתיים לארבע, מוכר הגלידה שרימה אותה בעודף מקרטיב הלימון
שקנתה והמורה להתעמלות שצחקה עליה מול כל הכיתה משום שלא
הצליחה לעשות גלגלון. בסופו של דבר הבינו האחרים שהא קשורה לכל
המיתות. אבל מה יש כבר לעשות? ילדה קטנה בסה"כ, בת טובים, שקטה
כזו, מי חשב לעצמו?...
כשהיא חושבת על כל האנשים (אם הם בכלל חולפים לה בראש), היא לא
מצליחה לראות אותם. הם מטושטשים, דהויים, כאילו לא ממש נרשמו
לה בתודעה כאשר גרמה למותם. ברמה מופשטת היא יודעת שמה שהיא
עושה זה לא בסדר, אבל זה כל כך קל. היא רק צריכה להגיד את
המילים וזהו, אנשים מטרידים נעלמים מחייה כמו חרקים שנמחצו על
ידי עיתון, רק עם עוד פחות מחשבה ועניין. היא יודעת שאמא לא
מרוצה ממה שהיא עושה (או אולי לא מרוצה ממנה?) אבל זה לא ממש
מפריע לה, רק לפעמים. היא לא חושב שיש בה משהו מיוחד או משונה,
לכל אחד יש את הכשרון שלו, נכון? אז שלה הוא מעט יוצא דופן אבל
היא לא מבינה למה אנשים מביטים בה בחרדה שכזו, מחייכים אליה
חיוך רחב מידי כשהיא עוברת, מסיטים מבטם מהר. היא הרי שמעה
אנשים שונים אומרים "הלוואי שימות, הנבלה..." על אנשים שהם לא
אוהבים. אם ככה למה הם כל כך צבועים לגבי מה שהיא עושה? אמא
ניסתה להסביר לה שזה לא יפה להרוג ככה אנשים, שהיא לא יכולה
לשחק אלוהים (מה הקשר לאלוהים,היא לא מבינה? ממתי היא מאמינה
באלוהים? הם הרי משפחה של אוכלי שרצים) שזה לא יפה ולא מוסרי
ובכלל, היא ממש מורידה אותה לקבר עם ההתנהגות הזו שלה. היא לא
מבינה. הרי יודעת שאם הייתה רוצה להוריד אותה לקבר, זה כבר היה
קורה,ועם פחת טאררם. ממה היא נלחצת?.
פעם ניסתה לברר ממה כולם פוחדים. היא עמדה מול המראה- ילדה
פשוטה. שיער חום בהיר וחלק, עיניים אפורות, עור בהיר עם כמה
נמשים על האף. אלמלא המבט האדיש בעיניים הייתה יכולה להיחשב
ליפה. היא לא ראתה שום דבר מפחיד, סתם ילדה. היא עמדה מול
המראה ואמרה לדמות שהביטה בה "תמותי". שום דבר לא קרה והיא
השתעממה מלנסות והלכה לראות ערוץ 2. היא החליטה לא לחשוב על זה
יותר. זו פשוט היא ואין טעם לנסות להבין מאיפה היכולת הזו
הגיעה או לנסות להעלים אותה (ולמה בעצם שתרצה?). היא רק חושבת
שזה לא בסדר שככה שופטים אותה בלי לנסות להכיר, היא קצת בודדה
בגלל זה. הם לא מתייחסים ככה לאורי שמנגן בקלרינט, נכון?
היא משתדלת לא לעשות את זה יותר מידי פעמים, כדי שלא ליצור
סיבוכים בשכונה (שרשמה שיאי תמותה מאז שעברה לגור שם בכיתה
א'), גם ככה לא בחרו באמא שלה לוועד השכונה בגלל זה. היא מניחה
שהיכולת שלה גם עלולה לגרום לכך שלא יגייסו אותה בסופו של דבר.
זה לא ממש מטריד אותה כיוון שהיום גם ככה לא צריך כל כך הרבה
בנות בצבא, אבל אמא אומרת שמעבידים פוטנציאליים שואלים על
שירות צבאי. אמא אומרת הרבה דברים. היא קצת מעליבה אותה
לפעמים. לפעמים היא רוצה להגיד לה משהו אבל מפחדת שיצא לה
"תמותי" במקום. ומי יטפל בה אח"כ? היא תהייה לבד, ואת זה היא
אוהבת אפילו פחות ממה שהיא נעלבת מאמא. היא החליטה לנסו להיות
רגילה, כמו כולם. היא לא אומרת לאנשים "תמותו", לפחות לא
בפניהם (ואם זה לא בפניהם זה לא עובד), והולכת לחוג בלט. השנה
התחילה חטיבת ביניים, מקום חדש, לא מכירים אותה. היא מקווה
שהשנה יבחרו בה לוועדת חברה בכיתה. היא יכולה לתרום הרבה, יש
לה הרבה רעיונות טובים.
השבוע היו הבחירות לוועדת חברה. היא לא נבחרה, הפסידה לענת
וגיל. היא עמדה מול הכיתה עם לחיים בוערות ועיניים אפורות,
מתות. "תמותו" נפלט לה. אופס.