יש לי כדור מראות שמסמל את כל מה שחריג בחיים שלי.
הוא מנצנץ לו רסיסים סגולים של הבהקה,
ומרגש את כל מי שחולף על פניו.
הוא פגום. נכה. אולי אפילו מתוסכל.
בלילות הוא נפתח לשני חלקים שווים של שלמות.
זה גורע מהפרפקציוניזם שלו,
אבל קושר אותו בחוט אדום אל חוט המחשבה שלי.

יש לי כדור מראות שנתת לי פעם, והכרחת אותי לקשור לתיק שלי
לנצח נצחים.
נצח שחלף מזמן.

ביום של השנה ההיא הוא נפל ונסדק.
מאז יש לו חלל בגולגולת.
הוא לא זוכר את זה, אבל ברגעים מסוימים הוא פוסק מהחוגה ומתחיל
לבכות.
כן, גם כדורי מראות בוכים.
על כל מה שהם ראו, ולא יכלו לגעת.
על כל מה שפחדו לשאול, ולא יכלו לדעת.
על כל התקוות שתלויות בהם על החוטים והמשבצות.
הם בוכים בחשכה יחד עם השדים והמפלצות.

וכשהוא סוף סוף נרדם, וחג כמו מלאך על הצלקות שלי,
הלב שלי מפסיק לפעום, ומתחיל לנצנץ ביחד איתו.
רגע אחד של שלמות חצויה לשניים שלא ידעתי בלעדיך.
רגע אחד של פרפקציוניזם.
יש לי כדור מראות שמסמל את כל מה שחריג בחיים שלי.

אותך.