קרני אור ראשונות בצבצו להם דרך החרכים בקיר
תוך כמה שניות פג לו הערפול והבנתי מה פשר הקירות החצי שקופים
מסביבי
קול מוכר בקע מארבע קופסאות הפלסטיק השחורות שבפינות החדר ,
בוקר טוב אמר לי אותו קול כה מוכר.
כל כך התרגלתי אליו חשבתי לעצמי , טוב נו ביל גייטס לא שינה
אותו מאז הגרסא ה5000 לתוכנה.
מחיאת כף ומיד מגש מלא בפחיות חלב כאילו נוצר באוויר בסמוך
למזרוני.
קראתי בקול , מחשב לוח זמנים.
לא נשמעה תשובה.
טוב אף פעם לא נשמעת , אני חושב שרק בשביל זה אני שואל.
התיישבתי לידו , מר מחשב , קופסת כסף עגולה ובקידמתה מסך
זוהר.
"יש לך הודעות חדשות" דלק לו מסר על המסך.
כמסתבר כמעט חצי מ6500 האנשים ברשימה שלי השאירו הודעה , לא
עניין רק חצי יום של קריאה.
כנראה שוב שכחתי לכבות אתמול חשבתי לעצמי , נו טוב כבר משנה
שעברה לא שילמתי חשבון חשמל.
האמת היא שכבר אז ידעתי מה עלי לעשות , אך העסקתי את עצמי כדי
לדחות.
בסופו של דבר הפניתי את הסמן ימינה ולחצתי על הכפתור האדום.
תמונה של פסנתר שבור למרקע עלתה , ועל רקע אותה תמונה , במרכזה
, הבהב כפתור , באור אדום בוהק.
על הכפתור כיוונתי את הסמן , ללא מחשבה לחצתי על המקש הימני ,
וכיוונתי את הסמן לעבר מחיקה.
אני חושב שכל אותה עת לא טרחתי לקרוא את הרשום על אותו כפתור
זוהר.
אך לשניה הסתתי את מבטי ועליו באותיות זוהרות , רחבות בגודלן ,
שוות , בפונט כה ישן , בצבע כה ברור , על הכפתור המילה רגשות
הייתה רשומה , היה זה ברור.
דקות ארוכות בהיתי באותו מסך , ומיד הגעתי להחלטה אומנם באיחור
, את הכפתור שלחתי לו , לסל מחזור.

לא התעכבתי  , אפילו לא לשניה , הגיע הזמן חשבתי , עברה כבר
שנה.
שניה לאחר מכן , הייתי כבר עסוק בלהגיב להודעות