אוקיי, אז הוא לא אוהב אותי.
הוא לא רואה בי שום דבר מעבר לידידה.
למרות כל הרמיזות שהיו, למרות כל מה שעברנו, הוא לא רואה בי
כלום. הוא לא אוהב אותי.
הוא אוהב את עדי.
וגם אם לא, וכנראה שלא, הוא גורם לעצמו להאמין שכן. כי הוא
מפחד להיות לבד, כי זה קשה לו נורא. כי הוא כבר רגיל במשך חצי
שנה לזה שיש לו מישהי שהוא אוהב ושהיא אוהבת אותו. ויש לו עם
מי להיות, ועם מי להתנשק ולהתחבק וכל השאר, ומישהי להגיד לה
שהוא אוהב אותה, ושתגיד לו את זה בחזרה.
ועדיין יש לו איזשהו רגש אליה, פשוט קל לו להיות איתה כי היא
אוהבת אותו וזה עושה לו טוב,
והיא נותנת לו וזה עושה לו טוב, והוא לא לבד.
אבל הוא לא באמת אוהב אותה.
והוא סתם איתה. מתוך הרגל. בגיל כל כך צעיר הוא נשאר בתוך
מערכת יחסים בגלל הרגל.
זה נוראי.
בגיל כל כך צעיר, הוא כל כך מפחד להיות לבד. הוא הרי אפילו לא
ניסה.
להיפרד לכמה שעות, להיפרד ליום, זה לא נקרא להיות לבד. זה לא
נקרא לנסות להיות לבד. ובסוף הרי הוא יהיה חייב להיפרד ממנה כי
הוא יבין שחוץ מהעובדה שהמערכת יחסים הזאת לא טובה לו, היא לא
טובה גם לה.
כי הוא משקר לה.
כל פעם שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה הוא משקר לה.
ובגלל שהוא כזה בנאדם טוב, ייקח לו יותר זמן לחשוב על הנזק שזה
עושה לו מאשר על הנזק שזה עושה לה.
אבל זה לא משנה למה הוא ייפרד ממנה.
כשזה יקרה, הוא שוב יעבור את כל הכאב הזה והקושי והדיכאון.
שהוא כבר עבר פעמיים מאז שהמערכת יחסים שלהם נהייתה רצינית.
והאמת היא, שבעצם אין לי מושג איך אחרי הפעם הזאת שהם ייפרדו
אני אמנע ממנו לחזור אליה שוב. אני סתם משלה את עצמי כשאני
אומרת שזהו - הם ל א יחזרו. בדיוק כמו שהוא משלה את עצמו בקטע
הזה. כי הוא כל כך חוזר על הטעויות שלו, והוא כל כך חלש שהוא
לא מסוגל לעמוד במילים שלו ובהבטחות שלו לעצמו.
הוא אמר כבר כל כך הרבה פעמים שהוא מפסיק לעשן אבל הוא עדיין
מעשן.
כבר פעמיים הוא אמר שהוא לא יחזור אליה וכל פעם הוא חזר.
הוא אמר שאם הוא יראה שהדברים לא משתנים ביניהם הוא ייפרד
ממנה, אבל הנה- כלום לא השתנה, והוא לא עושה עם זה כלום.
הוא יושב ואומר שזה לא יחזיק עוד הרבה זמן, אז למה הוא לא חותך
את זה כבר? למה הוא סתם מושך את הסוף הזה עוד ועוד? אני לא
מבינה מה עובר לו בראש.
לא טוב לו איתה ואני יודעת את זה.
אני רואה את זה במבט שלו. באיך שהוא מדבר עליה. באיך שהוא מדבר
עליהם. הוא לא מאושר איתה. והוא פשוט לא מבין שהוא לא צריך
להיות עם מישהי שהוא לא מאושר איתה.
הוא לא צריך להתפשר על 'בסדר'. זה לא מספיק. הוא צריך לדרוש
הרבה יותר. במערכת יחסים כזאת, הוא צריך להתחשב במה שטוב לו
ולא בשום דבר אחר, כי בסופו של דבר אם לו לא יהיה טוב, גם לה
לא יהיה טוב.
והוא הרי אומר שאכפת לו ממנה. אבל לפעמים חייבים לפגוע במישהו
שחשוב לך, כדי שאחר כך הוא לא ייפגע הרבה יותר. כי הרי ברור
שאחר כך היא תפגע הרבה יותר. וגם לו זה יהיה הרבה יותר קשה.
למה לעזאזל הוא לא מבין את זה??? למה הוא לא מקשיב לי כשאני
מנסה  להסביר לו את הדברים האלה? מה קרה שהוא כל כך הסתגר בפני
עם כל מה שקשור לעדי???
אני כל כך סובלת כשהוא מתנהג ככה.
למה הוא לא מראה לי שגם אני חשובה לו?
ברור לי שאני לא חשובה לו כמו שהוא חשוב לי אבל אני אמורה
להיות חשובה לו במידה מסויימת.
חשבתי שאני הידידה הכי טובה שלו.
חשבתי שאני הבנאדם שהכי קרוב אליו חוץ מהחברה שלו. למרות שאני
יודעת על התסכולים שלו יותר ממנה אבל זה לא משנה כי אלה דברים
שקשורים אליה והיא לא יכולה הרי לדעת אותם. חשבתי שאכפת לו
ממני. שהוא מתעניין. אבל הוא לא שם לב. הוא לא באמת מתעניין אם
אני בדיכאון או לא. הוא אמור לראות עלי אם אני מסתירה ממנו
משהו, הוא אמור לשמוע את זה בקול שלי, להרגיש את זה. חשבתי
שהגענו לקרבה כזאת. שאפשר גם לפעמים להרגיש דברים. כנראה שלא.
כנראה שטעיתי.
כנראה שלא באמת אכפת לו ממני עד כדי כך. כנראה שאני לא הידידה
הכי טובה שלו. כנראה שהוא אוהב את עדי. כנראה שפשוט אני זו זאת
שמשלה את עצמה בכל הסיפור הזה ולא הוא. אני כבר הבנתי שאני לא
אצליח להשיג אותו. גם אם לפעמים זה ממש נראה ככה.
אני חייבת להתחיל להבין שאנחנו נשאר רק ידידים ולא שום דבר
מעבר. בדיוק כמו שהשלמתי עם זה שכל אחד שרציתי באמת עד היום לא
רצה אותי. רק שאיתו זה יהיה יותר קשה כי אותו אני באמת אוהבת.
בפעם הראשונה בחיים שלי אני באמת אוהבת מישהו.
וזה כואב רצח.