יש אנשים שמנסים להכנס לספרי גינס כל החיים,
והם מחפשים את ההזדמנות שלהם- ולא מפספסים אפשרות,
וככל שהם מנסים יותר- כוחם אוזל,
והם מפסיקים לנסות לשבור שיא,
כי הם כבר לא יכולים להמשיך, והם נכנעים...
וכולם אומרים שזה לא מתאים להם,
כאילו שמישהו כיבה את האש בעיניים שלהם,
ולאף אחד אין מצית...
ואז הם מתרחקים מכולם מסתגרים ונעשים מופנמים,
ובונים לעצמם חומה, ומישהו מנסה לשבור את החומה,
ומישהו מצליח.
והם כבר לא מנסים להיות בכותרות או לשבור שיא,
והם מתחילים לחיות נורמלי.
וכשיוצא הספר גינס החדש והם מדפדפים וקוראים,
והם מחייכים,
אומרים שהם כל-כך שמחים שהם לא חלק מהספר הזה.
ומה שהם עשו היה כל כך לא הכרחי,
והם יכלו פשוט ליהנות.
והם מתחילים לעסוק במה שהם באמת נהנים ממנו,
והם ניכנסים לספרי הגינס- בגלל שהם עשו את זה טוב,
וניהנים מהרגע-וחיים בשביל לראות איזה יום יהיה מחר.
ואולי הם יתנסו במשהו חדש, ויטפסו לראש ההר,
כי את הלהבה הזאת... אף אחד לא יכבה!