כמו בשאר תחומי החיים, גם שעת המבחן של השפה מגיעה כשצריך
להעליב באמצעותה. זה המקום בו מתגלות דלותה המפתיעה של היפנית
והרדידות שבגסות הרוח הצרפתית; גם העברית לא מצליחה להוכיח
שהיא יותר מאסופת גידופים מולאמים. זה גם המקום בו, שוב,
מסתבר שמי שיודע להעליב באנגלית ידע להעליב בכל שפה.
אבל בתחום הזה עולה לשון אחת על כל האחרות. זוהי הרוסית.
לא עושר השמות והאיחולים, ולא המבנה הדיקדוקי היחודי שמאפשר
להטות אותם במיני הטיות יצירתיות מניחים את הכתר על מצח הרוסית
כפי שעושה זאת מילה אחת. המילה הזו, שאין דומה לה בלשונות
העולם, היא ה"בלאט" (מבוטא "בליאד").
מקורה של הבלאט לוט בערפל. יש הסוברים כי הימאים הרוסים
ששבו מאירופה היו הראשונים להשתמש בה, כנראה כדי להביע את דעתם
על הזונות האנגליות (רמז למילה האנגלית "בלאדי"). אחרים
טוענים שמקורה של הבלאט טטרי דווקא, וששורשיה נטועים אי שם
בתקופתו של ג'ינגס חאן.
כך או כך, לחריפותה של המילה אין מתחרים, וגם לא למסתורין
הרב האופף את משמעותה המדוייקת.
לא תמצא תמונה של בלאט, ולא ציור. מעטים ונדירים הם
המילונים בהם היא מופיעה, אם בכלל. הבלאט היא לא "זונה", כפי
שכמה יתרגמו, וגם לא "חרא"; לא "עסק ביש" ולא "הכוס של האמא
שלך". לאלו בראה הרוסית את ה"חוי", ה"סוכה", ה"פיזדה" וההטיות
הלשוניות שלא יאומנו שהרוסית עושה בהן. זין, כוס, זונה, כלבה
וחרא אינם אלא סוכני משטמה זולים: דימויים מעולמנו הפשוט,
שבהשמעתם אנחנו מנסים להמחיש מעט משאט הנפש שלנו.
הבלאט היא היא שאט הנפש שלנו. היא פולטת את המשטמה הגולמית
הישר מהבטן אל האוויר. בלי שינויים ובלי דימויים. הערבי
הזועם יקלל ארוכות בשפת אימו והאמריקני יכביר "פאק"ים ו"שיט"ים
במקום בו תספיק לרוסי בלאט בריאה אחת.
כי כזוהי הבלאט: היא התשובה לשמן שהפליץ לידך באוטובוס,
והיא התשובה למצבו של העולם. אפשר לירוק אותה, ואפשר לגלגל
אותה על הלשון כמו שרי טוב. אפשר להשמיע אותה אחרי כל מילה
שניה במשפט, ואפשר לגעות אותה בגעיה אחת, ארוכה וקולנית,
שהזעקה, התהייה והתסכול שבאבדן הדרך גלומים בה, ואחריה לא ראוי
עוד הוסיף דבר.
בניסיון היפוטתי לברוא מילה עברית הדומה ביחודיותה לבלאט
נוכל לקחת - עם ההבדלות הראויות - את שמו המפורש של הקב"ה
ולהפוך אותו, למשל, למילה המבטאת דווקא התרוממות רוח; ללחוש
את השם המפורש לאהובתנו, ולצעוק אותו בשמחה כשהרמזור מתחלף
לירוק. כל זאת בתנאי, כמובן, שנצליח לשמור על עממיות המילה
מבלי שתאבד קדושתה.
וכאן ניכשל. מילה שגם מאות של שנים ומקומות ושימושים
ומעמדות לא פגעו באיזונה בין עממיות לשגיבות ובהיותה מדוברת
וצולת אזניים בעת ובעונה אחת, אי אפשר להעתיק סתם ככה. וגם אם
רובנו רוסים, או בני בניהם של רוסים או סתם מוקפים ברוסים רוב
חיינו - לברייה הזו, שכנראה רק קילוטרים על גבי קילומטרים של
שלג מטרף דעת יכלו ליצור, איש לא יוכל. גם לא עם סגולה
שכמונו.
נכתב עבור מגזין "שינקין" גליון מס' 1, ינואר 2001. תודה
לישראל לוין על חלקו הבלתי ניתן לטשטוש. |
