שלוש בלילה העמוק והמתוק הזה.
האביב מתפרע בחוץ ואני מביט בצילום של אבא שלי החצי-משותק על
נדנדה בקיץ האחרון.
כפות ידיו הגדולות שידעו לעשות כל מלאכה, מאוגרפות על השרשראות
בחזקה.
רגלו השמאלית, המבוישת, גם נישאת באויר, ועל פניו הנחישות הכה
מוכרת, כאומר:
"אני לעולם לא מוותר ".
מתוק אחד.
ואם ימות לי? מה אגיד על קברו? קדיש? שיר של נתן זך?
רק בכי, בכי גדול ומר עד לאלוהים.
ואבא מתנדנד.
יצחק-במשפחה של אמא.
איסאי-במשפחה שלו.
'אוטובוס'-בין החבר'ה מ'ההגנה' וה'פלמ"ח'.
קופיקו-אמא קוראת לו ככה.
יחזקאל-בבריכת גורדון ו'הפועל תל-אביב'.
'חזקלה -עם נשיקה חמה.
אבא שלי-עד נשימתי האחרונה.
ואבא מתנדנד ומתנדנד,
גופו חם חם. |