שלוש בלילה העמוק והמתוק הזה.
האביב מתפרע בחוץ ואני מביט בצילום של אבא שלי החצי-משותק על
נדנדה בקיץ האחרון.
כפות ידיו הגדולות שידעו לעשות כל מלאכה, מאוגרפות על השרשראות
בחזקה.
רגלו השמאלית, המבוישת, גם נישאת באויר, ועל פניו הנחישות הכה
מוכרת, כאומר:
"אני לעולם לא מוותר ".
מתוק אחד.
ואם ימות לי?   מה אגיד על קברו?  קדיש?  שיר של נתן זך?
רק בכי, בכי גדול ומר עד לאלוהים.

ואבא מתנדנד.

יצחק-במשפחה של אמא.
איסאי-במשפחה שלו.
'אוטובוס'-בין החבר'ה מ'ההגנה' וה'פלמ"ח'.
קופיקו-אמא קוראת לו ככה.
יחזקאל-בבריכת גורדון ו'הפועל תל-אביב'.
'חזקלה -עם נשיקה חמה.
אבא שלי-עד נשימתי האחרונה.

ואבא מתנדנד ומתנדנד,
גופו חם חם.