מה יש לי? מה יש לי? מה יש לי? - שאל את עצמו שוב ושוב. רוח
שחורה סערה בתוך מוחו. הדליק סיגריה.
"חייל! אסור לעשן פה!", גער בו חובש קטן עם קול גדול. הוא מעך
את הסיגריה מחוץ לדלת וירק.
ישב על ספסל לבן. רק לפני יומיים, במסע להכרת-החגור, משך את
אורי,  'הטייס-המתייבש', שעף מקורס-טייס לטירונות צנחנים, פתחו
אלונקה והוא "חיה" - רץ דוחף, שר בעליות, המכ"ים שאלו מאיפה
הוא בארץ, ובסוף המ"מ ציין אותו לדוגמא. מאיפה  לקח את הכוחות
האלה ואיפה הם עכשיו? שותק ומשותק.
זה היום השלישי שהוא שומר על הביתן, יושב על מדרגת-המפתן,
רובהו לצדו ומבקש ישועה ב'תהילים' .
-"ורבלובסקי מתתיהו, זה אתה? תיכנס". - פקד החובש. רופא נערי
ישב מאחורי שולחן לבן, ריח דק של ליזול. הרופא מעלעל בתיקו
הריק, נשען לפנים ונעץ במתי מבט סקרני וער דרך משקפיים עדינות,
עטו נוגעת בחיוך על שפתיו: "מה יש לך?" - קולו גבוה ומתעניין -
"שב בבקשה". מתי ישב זקוף, כפות ידיו על ברכיו ומלמל: " אל
תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר". הרופא הסיר את משקפי
השפירית, עיסה את העדשות בטישו והחזיר את משקפיו. "למה אתה
עצוב?". מתי כחכח, כף-ידו מחתה את מצחו העדין ושיניו חשוקות
בחזקה משפשף את מצחו ושותק.
-"תן לו בבקשה 'קסאנקס" - פנה אל החובש. מתי סירב לקחת את
התרופה.
-"ורפוא ירפא" - אמר הרופא ונגע בידו. מתי הסס ובלע את הכדור,
מיישר את הכיפה.
-"תאמר לי בבקשה, אתה אוכל?
-"לא".
-"ישן?"
-"קצת".
הרופא רשם בתיק את הפרטים והתרשמות כללית עם אוריינטציה להפרעה
נפשית .
-"לקחו ממך את הנשק?" - נלחץ פתאום .
-"לא..."
-וכמה זמן אתה במצב הזה?"
-"כמה ימים".
-"ואיך היה לפני זה?"
-"היה מסע, הייתי טוב, באמת".
-"מצב רוח טוב במיוחד, או רגיל?"
-אה... אני חושב שהייתי באמת טוב".
-"ומה קרה?"
-"כלום. אולי בגלל שהרס"פ אמר לי שאני בן-זונה ונקבה" - מתי
נשך את שפתיו.
-"אני מבין אותך" - אמר ומילא דו"ח. "החייל מתתיהו ורבלובסקי
סובל מדיכאון. יש להחרים את נשקו,
להשגיח עליו, ולשלוח בדחיפות לקב"ן ב'תל-השומר'. ד"ר שי שחר".
הוא נתן את המכתב לחובש ואמר:
"למ"פ ומיד!" - והחובש יצא.
-"אבל מה יש לי, אדוני?"
-"אני שולח אותך לקב"ן ב'תל-השומר', שם כבר ידברו איתך
.או.קיי. תהיה חזק".
מתי קם, וכשידו על ידית הדלת שאל: " סליחה המפקד, איך קוראים
לך?"
-"שי, בשבילך" - חייך וסגר את התיק.
הג'יפ יצא מהשער האדום-לבן. בין טרשים גבוהים ותהומות, כפרים
ערביים והתנחלויות, חתך בשאגה את החמסין הבוער והנהג התימני
חרום-האף שר: "עוד ארוכה הדרך אל האושר", והכביש המהביל פלט
חום עז.
-"תבקש פרופיל עשרים ואחד ויש לך כנפיים בלי קורס". מתי שתק,
ממשש את ההפניה של המ"פ ואת תיקו האישי.
ליד בית-ליד הנהג נכנס לכפר קטן, בתים משנות החמישים, צרכנייה
עלובה עם שלט שמוט, ועצר ליד בית בודד, קוצים ויבלית בחצרו
ודומם את המנוע.
"אני כבר חוזר, תיק-תק". -לקח את ה'עוזי' ונכנס. אחרי שעה חזר
עם שקית עוגיות-מלח בידו הציע למתי שסירב, וכרסם אותן עד
'תל-השומר'.
-"אחרי שתגמור את הקב"ן, תמצא אותי בשק"ם".
מתי שוחח עם קב"ן גבוה וקירח. אחרי שיחה של עשר דקות הוא שיחרר
את מתי מהצבא והציע לו לפנות לאגף-השיקום לקבלת נכות צה"לית.
טורנאדו שחור אפף אותו. הוא יצא אל אור השמש המלובן, ממלמל
לעצמו: "ואנוכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם, כל רואי
ילעגו לי, יפטירו בשפה, יניעו ראש".
פחימי הנהג כבר ישב בג'יפ, רגליו על ההגה, שותה קולה ושר.
-"שיחררו אותך?!" מתי הנהן ועלה לג'יפ.
-"וואללה שיחקת אותה בשריטה, יאללה, בוא נעוף מפה, לך כבר יש
כנפיים".
ושוב בדרך הלוהטת אל המחנה.  מתי ישב ממלמל: "גם כי אלך בגיא
צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי וישבתי בבית אדוני לאורך-
ימים".
השמש השחורה חרכה את תהומות הטרשים. בצריחת רוח החמסין, בשאגת
הירידה העמוקה, מתי פתח את דלת הג'יפ לרווחה. - "סגור את הדלת,
יא מאניאק!" - צרח פחימי ולא האט.
הנער הרזה קפץ לתוך התהום. כיפתו נקטפה ברוח, גופו נחתך כרימון
שחוט, נחבט על הסלעים הקשים ודמיו ניתזים עזים מגרדום .