היא עמדה ליד מכונת הממתקים, גופה שפוף מעט, ידה שלוחה אל פתח
הוצאת המוצר. רציתי לבוא אליה מאחוריה ולחבק אותה.
היא נראית כל כך ... שונה ובלתי רגילה.
לא יותר מידי משום דבר.
אני מנסה ליצור איתה קשר עין, בלי שתדע כוונות נסתרות.
אני לא רוצה לפגוע בה וידוע שסטרייטים נפגעים בקלות.
אני אומרת "סטרייטים" כאילו מאז ומתמיד הייתי מה שאני.
אבל מאז שאני... אני... אני מגלה משיכה רבה יותר לבנות...
אולי זה משיכה סלקטיבית, שאני מכריזה על עצמי באיזשהו אופן
ופועלת בהתאם ולא להפך.
בכל אופן, ראיתי אותה הולכת משם, ובידה חטיף שוקולד.
נראתה כמו מפרסמת שלו או משהו.
לא, היא לא רזה כמו דוגמנית. אבל מי אמר שרזה זה בהכרח הכי
יפה?
אני לא יכולה לפעול, היא לומדת עם אחותי.
אני שולחת אחרים לדבר איתה. אחרים שכן יש להם קשר איתה.
אין לי אומץ בעצמי. אף פעם אין לי.
וזה מוזר, כי היא יותר צעירה ממני.
ולחשוב שלפני שנה, כמעט מידי שבוע ישבתי לידה בהסעה... אני
יודעת את השם שלה.
מה קורה לי?
אני יודעת שזו רק "הידלקות", אבל בזמנים של "יובש", בעוד לכל
השאר יש משהו להיאחז בו...
יש לי קבוצת חברים בביה"ס. יש לנו כבר "סיווג" כ"פריקים"...
אולי היא תחשוש מזה, או שאולי תירתע ולא תרצה.
לא שיש לנו איזשהו מוצא, וגם הלב לא עוזר.
אבל אני חייבת מישהי ושמתי עליה עין, ושמתי אליה לב.
וכל החברים הבאמת קרובים שלי מביה"ס יודעים ומנסים לא להקשות.
דאמ...
שתשים לב אליי גם!