אז בואי והסכיתי!

לא אצלי ולא אצלו הגאולה
ועד שלא אצלך בנשמה
תגלי את האמת לאמיתה-
מה יגרום לנפשך להיות חופשייה,
לא יהיה לעיל יכולתך
לחוות את ה"אני" שלך בעצמך.
חוסר הידיעה הוא הגורם האמיתי
החוסם את דרכך למימוש העצמי
ובכך לא רק הסובבים אותך נהיים ספקניים
אלא את בעצמך אכולת ספקות ותסכולים.
במצב שכזה אינך מעניקה עצמך לאיש בשלמות
ושני הצדדים מלאי התמרמרות,
וכאשר זו באה לידי ביטוי
את מכנה אותה "מניפולציה" בטעות.
אסור שאיש ייקח החלטות בשבילך
כי בעצם הויתור על הזכות לעצמך
את כבר מאבדת חלק הארי מעצמיותך
וזהו השלב הראשון בדרך לייאושך ודיכאונך
אשר ישתלטו על חייך
ויכבו את זיק החיים מעינייך.

בשורה תחתונה....
תתחילי לחבב את עצמך...

אל תראי עצמך ככישלון.... ואת לא אשמה במצב אליו התגלגלו
חייך.

אל תרשי לאיש להאשים את עצמך במצבו (או במצבך).

עשי לנפשך ראשית דבר, כי עד שלא תאמיני ותבטחי בעצמך אל תצפי
שאחרים יאמינו ויבטחו- הם בעצם מאבדים את היכולת לדעת מה יש לך
להציע בכלל.

אל תפחדי משינויים בחייך - הרי בחייך הנוכחיים אינך מאושרת, כך
ששינוי אפילו איננו בחזקת הקרבה.

אל תרצי לשנות עצמך למען אחרים- שני עצמך ומהותך רק לאחר
שתגיעי למסקנה שמאסת ב"אני" עצמי שלך, ושלך לא טוב אתו. למי
שלא יהיה נוח עם ה"אני" שלך (לאחר שתביאי אותו לידי ביטוי)
שיקום וילך - הוא לא עושה לך טובה שהוא לידך ושלא יאיים עלייך
בעזיבתו. (אולי יתברר לך שהוא בכלל לא מציאה כזו גדולה).

אז שתהיה לך שבת מנוחה אבל מלאת חשיבה מפוכחת.

ארבל

21/06/02 ©