לניקי המלכה הצהובה
לך - האחת והיחידה, למרות שישנן אינספור שכמותך, הנושאות מראה
זהה ואשר קורצו בדיוק מאותו החומר. כל זה לא מעניין אותי כשאני
אתך.  את יודעת שאין ביכולתי לסרב לך  ואת מבקשת אותי שוב
ושוב... למרות שאני היא היוזמת את המפגשים המרובים כל-כך
בנינו.

כשהכרתי אותך לראשונה, לפני כעשר שנים, לא יכולתי לשער עד כמה
אתמכר לנוכחותך בחיי. נראית לי סתמית, צבועה והסתובבת בקרב
אנשים אליהם לא השתייכתי, וכשנקלעתי לקרבתך, עלה באפי ריח
מוזר, שהיה אופייני רק לך וגרם לי לסלוד ממך אף יותר. אבל בכל
זאת, היה בך איזשהו קסם השמור רק לך. הסתובבת בקרבנו כמתריסה
"מה שאתם רואים הוא אשר תקבלו." ולנוכח זאת היו ששנאו אותך בכל
ליבם, ולעומתם אלו שהתאהבו והתמכרו אליך.

ואולי, מסיבה זו, כשערכה בינינו הכרות, חברה וותיקה שלי,
ניסיתי ללמוד להכירך; ואת מצדך התגנבת אלי בלאט, בשקט מסוכן
לנפש ולגוף. התאהבתי בך, וקיבלתי אותך תמיד בברכה מקוללת,
בעונג הצומח מתוך שאט הנפש, שהרגשתי כלפי שתינו כשהיינו ביחד
קומוניקציה בלתי פוסקת של יחסי קח-ותן. את יודעת, אף אחת מאתנו
לא מרוויחה דבר מהעניין הבדוי, ההזוי הזה.

אבל היה לי איכשהו נוח עם הידיעה שלעולם לא תטיחי בי האשמות,
ביקורת או הטפות, והשלמתי עם החיים בצל ההלקאה העצמית המתמשכת
בשל הקשר אתך. הקשר הזה לא בריא לי, אבל הפכתי כל כך חלשה מולך
והחוזק שלך לעומתי לא רק שלא מאיים עלי אלא נוסך בי שלווה
ורוגע. את מאפשרת לי להעניק לעצמי את עצמי מחדש בכל פרק זמן
קצר בו אנו יחד, ושוב לבד, ושוב ושוב...

קשה לי להודות בכך אבל אני תלויה בך. נכון בחרתי בך, אבל לא
ידעתי. סודך שהילך קסם על רבים וטובים אחרים, הפיל גם אותי
לרגלייך, משום שאת היחידה המאפשרת לי להתעטף בעריריותי המתוקה,
מפתחת בי את היכולת
הקסומה לצפות במקום להיות מעורבת גם כשהכל מתקרב ומאיים
לחנוק,את כבר חונקת אותי בעדנה בהבטחה
לרכך את המכה, ואני היא זו המזמינה אותך בדעה צלולה (או שמא
מעורפלת במקצת)לעשות כן.

כן, פיתחנו קשר חולני וכמו בהמון מערכות יחסים הרסניות אחרות
בהן המעורבים מזינים בכניעה מחלה מתפתחת המאיימת לכלותם, כך את
ואני - כל כך טובות בלהיות רעות. הרי שתינו יודעות עד כמה
הרסנית את ושנזקי החברות המצטברים יכו בי לשארית חיי שגם קיומם
מוטל בספק באם תמשך מערכת היחסים בנינו, בעוד שאת תוכלי להמציא
עצמך מחדש באינספור ואריאציות וגלגולים אחרים... אני מחיה
אותך, אבל את הורגת אותי, את שורפת את עצמך בשבילי (כבקשתי),
אבל בתמורה לכך גובה  ממני מחיר יקר, יקר מדי...

ואולי בשל כך, מרשה  את לעצמך להסתכל עלי תמיד מגבוה. יושבת לך
שם, במרום כס המלכות, המפוקפק לאור פלורסנט זול, קרה, מנוכרת
ויודעת שאדרוש אותך לצאת איתי, ובכל יציאה משותפת תמיד אני היא
זו המשלמת בעבורך. את לא חושבת שהגזמת? לא, את לא חושבת...  את
כל כך טיפשה וריקנית, אבל בכל זאת את יודעת לא קל היום למצוא
קשר יציב, כך שאת מספקת לי סוג מסוים של ביטחון ואני לא דורשת
ממך דבר מעבר לכך. אני היא זו שתמיד נוגעת בך, מקרבת את שפתייך
לשפתי וכך בנשיקות קצובות מקרבת את הסבירות לנשיקת המוות
הסופית הידועה, לנוכח זאת מצטחקת את לעצמך, באירוניה דקה
ומרושעת, בלוויית שיעולים קטנים, ולוחשת לי בצרידות חולנית,
מרירה, וממכרת דברים המובנים רק לי.

לא שכמותי, יודעת את לנתב ולהתאים עצמך לכל אדם הבא עמך במגע
לא בטוח, משקרת אותו, מניחה לו לחשוב שלא יוכל לחיות בלעדיך,
כשלמעשה את יודעת שרק בלעדייך אפשר לחיות, ואפילו טוב יותר...
פגעתי בך? כמה מגוחך אני יודעת שלא, את זו הפוגעת ובוגדת בי
ומעולם לא הכחשת או התנצלת על כך - חצופה שכמותך!

גם המשפחה והחברים אינם אוהבים אותך, ובכל פעם שאני מביאה אותך
איתי אף אחד לא מקדמך בברכת שלום, אלא מביט בך או בי במבט
המביע ייאוש וסלידה. זה לא מקובל - לא עליהם. הם מזהים את
הזוגיות הלא בריאה ואת הסכנה הגדולה שיש ביחסים אלה. בוודאי
היו כבר מעדיפים שאגיע בגפי לארוחת ליל שישי מאשר שיראו אותנו
ביחד, את ממש מפריעה להם.

ומלבד המשפחה, הרשי לי להיות כנה אתך ולספר לך על שדיברתי על
מעללייך עם כמה אנשים שהיו או עודם בקשר אתך. גם הם רואים ביום
בו נגעו בך לראשונה יום ארור. חלקם בחרו להתנתק ממך, חלקם
עדיין מגדפים עצמם ואותך על מעורבותך היזומה על ידם בחייהם.
מכל דמות אחרת יכלו להתנתק ולא משנה עד כמה כרוך היה הדבר
במהומות. אתך זה מסובך להם מדי. כולנו מודים שאין לך תחליף אך
לך יש המון מאתנו - מסתובבת בקרבנו כך מאחד לאחת מפגינה נוכחות
הורסת.

ואני חושבת לעצמי שאולי כל זה יום אחד ייגמר, שאוכל לעמוד
בזכות עצמי מול עצמי ולהרגיש טוב יותר בלעדייך לנשום סוף סוף
ולא אותך. בוודאי תמשיכי לצאת ולהתראות עם אחרים ולא תתאבלי
עלי כלל, לא ייפגע ולא במעט ביטחונך העצמי כתוצאה מסיום
יחסינו. את הרי יודעת שלא יניחו לך להיות לבד יותר מכמה רגעים
ושתמיד תוכלי להקסים אחרים מבלי להתאמץ ושלעולם לא תפחדי
כמותנו מהבלים כמו צער, זקנה ובדידות שהרי אלו לא נוגעים לך,
לא בך...

אבל לפני שכל זה נגמר תני לי להסתכל בך שוב בגניבה מזווית העין
ולבקש אתך לצאת איתי. גם הפעם אגיע לאסוף אותך ואשלם עלייך אבל
למי אכפת...  קשה להיות לבד, למרות שכשאני אתך ה"לבד" רק מתחדד
ואני מוצאת  עצמי מסתפקת בנחמה שאת מעניקה לי במגע זול וקר
המספק רק סף גירוי נמוך במיוחד לכמה רגעים. תני לי להצית אותך
באש קרה בה אין ניצוץ (ומעולם לא היה) ולאפשר המשך קיום היחסים
בינינו, תני לי לאמץ אותך אלי לעוד רגע, לחוש במגע גופך הדקיק
בין אצבעותיי עד שאגיע לסיפוק הרגעי. את לעומת זאת תיגמרי בלאט
כתוצאה מכך ואז,ברגעי גסיסתך האחרונים אמעך אותך ואחנוק אותך
בחוזקה כדי להשתיק את מלותייך הלוחשות האחרונות- כרגע הן כבר
לא מעניינות אף אחד... ועל כך שחיסלתיך אף אחד לא יענישני שכן
כולם היו עדים לעד כמה היית ראויה לכך. אמנם השתמשתי בך, אך גם
את לא  "טמנת ידך בצלחת" או שמא יש לומר ב"מאפרה", וכשם שאני
מכלה אותך בפתאומיות מכלה את אותי אט אט, בסבלנות אין קץ.