האורות כבויים
המסך יורד
ואתם שם כקהל אנשים
מחכים שזה יתחיל
מחכים בקוצר רוח למופע המרכזי...
המופע של חיי

המסך ירד לאט
הנה אני בתור תינוקת
שהופכת לילדה קטנה, לא כלכך תמימה
כמו שהיא נראית
אשר מתבגרת לנערה ...
אני רואה את החיים שלי על המסך
רואה התבגרות שלמה על מסך
כמה שזה נראה כמו סרט

והנה אתם
מאושרים צוחקים לכם
מוחאים כפיים
מצפים לעוד!
מצפים שאני אמשיך את המופע שלי
על הבמה

ואני כעבד אשר עונה לדרישתכם
המסך מתקפל
ואני עולה אל הבמה
נערה שמנמנה, פנים חיוורות

שומעת את צחוקם המתגלגל של הקהל שלי
את מחיאות הכפיים
מחכים לראות מה אני עושה הלאה
מחכים לרגע שבו יסתיים הכל!

אתם רצחתם אותי
רצחתם את התמימות של ילדה קטנה
רצחתם ילדה קטנה שהייתה בי!

מנסה ללכת... להתקרב למרכז הבמה
צעד אחר צעד
כל העיניים מופנות אליי
ואז פתאום אני מועדת
נופלת ונשארת על הבמה

אני מנסה לקום ולא מצליחה
מתייאשת
נשארת על הבמה הקרה
אשר הקור בה חודר אל עצמותי

בוכה, דמעותי נופלות על הבמה
מתייבשות אחת אחת

נושמת את נשימותי האחרונות על הבמה
מנסה לזוז
להרים את הראש
למות בגאווה!
לא מצליחה
שם אני שוכבת
גופי דומם כמו ליבי שהפסיק לפעום
לקול צחוקכם הרשע

ואני מתה
ואתם מוחאים כפיים
וצוחקים
כולם מאושרים

מחכים להדרן הגדול
אבל אני..
אני לא קמה...
אני מתה..
וככה בעצם מסתיים לו המופע המרכזי...
המופע של חיי