1.
עוד שנייה זה נגמר
והכל נעלם
זכרונות מרוחקים
של ילדות.
עוד שנייה
אני אבכה ואצחק, אתרגש ואשמח
והכל יעבור
ואני רק אזכור,
זה כל אשר ישאר לי.

עוד שנייה זה נגמר
שמונה עשרה
מבוגרת
תנו לי להיות ילדה
תנו לי להיות תמימה
רק עוד קצת.
שאיפה אחרונה של ילדות
ואז,
אז לצבא.


2.
הגעתי לגיל
ואקח לי קסדה ורובה ושכפ"ץ
ואלך לי להיות כמו כולם.

זה הגיל לא?
להיות כמו כולם כלומר.
מה טוב לארץ שלי?
מה טוב לעולם שלי?
מה טוב לילדים שיהיו לי?

מה יהיה טוב לי?

הגיל הזה חמק לי מבין האצבעות
חשבתי שאוכל תמיד להתלונן על בית ספר
קיוויתי שתמיד תהיה לי את האפשרות
לחיות בתוך המסגרת הנוחה הזאת
הרכה הזאת,
זאת שמשאירה לי את התמימות
זאת שלא נותנת לי
למות.

כל גיל טוב בפני עצמו, לא?
האחריות לא תהרוג אותי
ואם כן יאמרו
היא כבר מבוגרת זה בסדר
לעולם לא יאמרו עוד
ילדה בת שבע-עשרה
כי עבר יום ועוד יום
והילדה בת השבע-עשרה
כבר בת שמונה-עשרה
ומה היא עושה
מפוחדת ולא רגילה
רוצה לחזור לאשלייה
הנוחה.
רוצה לאהוב ורוצה להיות מאושרת
ורוצה לחיות, בעיקר לחיות
עכשיו, לעולם.

אלוהים הטיפש
הולך לצד ומחשש

לא ילדה
לא יפה
ובטח שלא הילדה הכי יפה בגן.

כי אין גן
ואין סנדויצים עם שוקולד
ואין מישהי שתרביץ לשולחן ותנשק את הפצע.

כי אני כבר גדולה
ואת הפצע הזה אני גרמתי לעצמי

אל תיראו המומים
אני כזאת
וכזאת אני
תסתכלו בפנים ותראו אותי
כבר לא ילדה
מספיק גדולה
אחריות כבדה

אלוהים הגראס בשמיים יותר טוב?

כל יום מקרב אותי
לפחד שהכחשתי
ילדות, בגרות, זיקנה ו...
מוות
רוצה לראות את סבתא וסבא וסבתא
ועמית
רוצה להשאר אמיתית.

התמכרתי לחיים
שכרון חושים
צריכה מכון גמילה
אבל, אז מה?
סיגריות, את הפצע הזה אני גרמתי
מזוהמת
מהמחשבה שלכם
שאני חייבת להיות יפה
חכמה.

חייבים להצליח בעולם
ואדם לאדם זאב
לקקו את פצעיי

בבקשה
אני מנומסת
מחו דמעותיי
כי הגעתי לגיל
שבו אפשר
"להתחיל"
מי רוצה בכלל
להתחיל?
(כשאני אגדל אני אבין?)

רוצה לישון עוד דקה
אימא
עוד דקה
תני לישון.