מרעה של אור יפיץ נצחיות
אהבה תפרוץ לשם תפארת
כך נולדתי מחדש בזרועות חסונות
כך גופי זוכר שלהבת גוחשת
רוצה אני לומר לך מילות של צחוק ואהבה
רוצה אני לזכור ימים של עונג ותקווה
רוצה לשמור כל זכר מצלמך שלך
לאורו של מרעה נצחי
למגעו העוטף, המנחם אותי.
שומרת אמונים לאהוב רחוק
אף כי עלי כותרת רבים נסגרו, שבו,
שומרת קרוב ללבי רגע מתוק
ימים ענוגים כעלי כותרת של חיינו, קמלו,
עפו.
רוח מבורכת וצחוק מרוחק איהו בחלומותיה
של אשה נועזת, חזקה, מיואשת, דומיה?
כיצד שלהבת גוחשת תוסיף אור בוהק של נרות
למרעה כה ירוק, כה שלו, כה נאות?
אודה בפה חמצמץ, בלא מתיקות לבך
עודני כאן מחכה, אך יודעת
כי באשר תהיה, אהיה איתך.
במחשבות לבי בזהב שערותיך נוגעת,
ושואפת לטבוע שוב בעינייך הכחולות, העמוקות,
וכך, שוב, להיוולד מחדש -
אל זרועותיך החסונות.
כיאה לאהובה מסתורית ונאמנה
כולם כך יאמרו לי
למה לעד עזובה, עצובה?
כך יפיצו דברי הבל רועי צאן אבודים
כן הם לא מצאו דרכם אל אותו מרעה נצחי
סיפורי משל ונמשל לסיפור נשים עלומות
לאהובים מתוקים, מזמנים טהורים,
העושים דרכם על דרכים אבודות
ואין מצאה כך נפשם דרכה חזרה לאהבה
תהה אשר תהה הסיבה
ואין סיפורם ידוע ברבים
כי רבים הם רבים, סיפורי המעטים -
האבודים.
אור יופץ כך בשלהבת עגומה
נשמה מהדהדת לאור חיוורות
אני אשר קמלתי כשושנה חפויה
מבקשת בקולי שלי
לחזור לזרועות חסונות,
לאהובי שלי.
למרעה הנצחי. |