יואב
אותך תמיד אוהב
my love

כמה ניסיתי לשכנע את עצמי ואת כל הסובבים אותי במשפט זה.
האם זה כך?
האם אני באמת מאוהבת בו?
אולי.
יואב, יואב הוירטואלי.
ואני מאוהבת בו רק בגלל דברים כתובים שאני רואה מול המסך,
צבעים, מילים, קישוטים, מחוות...
ואני מאוהבת בו.
כן בטח.
אם זה היה נכון לא הייתי מביאה את הדף ההוא לשיעור ציור בשביל
להראות להוא שיש מישהו חדש...
מישהו שאין.
שמאוהב בעוד מישהי, כן, מאוהב, עד כמה שזה אפשרי.
אני כבר מנוסה בהתאהבות וירטואלית... ברור שאף פעם לא נפגשים,
הרי למה כן?
תמיד מבריזים, משהו משתבש, פעם הורים, פעם מסיבה פעם ניו
יורק.
כל אחד והתירוצים שלו.
והוירטואלים הללו -
אני מפתחת כלפיהם המון תקוות, ציפיות.
למה?

יש לי הערה קטנה - הסוף מאוד פתוח ולא מובן בגלל שכל הדברים
שנכתבו ביצירה לא מובנים לי, שום דבר אינו ברור במיוחד בימים
אלו.
הכל מעורפל, עטוף בשכבה אפורה של עצב ובדידות שלפעמים נסוגה
קצת ופותחת שערים לחברות ואהבה.
הסוף עוד לא הושלם....